בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

בין סוציאליזם וחוצפה

תגובות

בתגובה על "מהפיכת אוקטובר של מלכת אנגליה" מאת נחמיה שטרסלר, ועל "אשה לא טובה" מאת שלי יחימוביץ' ("הארץ", 25.1.11 ו-27.1.11)

מקובלת עלי דרכה הפוליטית-הכלכלית של שלי יחימוביץ', המתנגדת לגישתו הכלכלית של נחמיה שטרסלר, מאחרוני המגינים על הקפיטליזם מבית מדרשם של רייגן ותאצ'ר, שכבר אבד עליו כלח.

עם זאת אני דוחה את התנהגותה בדיון שנערך במרכז הבינתחומי בהרצליה, התנהגות ששטרסלר כינה מחוצפת ויהירה. הפעם הצדק עמו. בדיון אקדמי אין מקום לדרישה ממי מהמשתתפים לעזוב את שולחן המרצים, גם אם הוא מביא דעות הסותרות את שלה. אכן חוצפה.

חיים שנער

קרית אונו

*

נראה שחברת הכנסת שלי יחימוביץ' הולכת בדרכה של ראש הממשלה גולדה מאיר, שהיתה ממנהיגות האינטרנציונל הסוציאליסטי, אך טענה ש"אין עם פלסטיני". מה פשר דבריה, "לפני שיוצאים לעשות שלום - צריך שתהיה מדינה?"

ב-1967 היתה לנו "מדינה": המשטר היה סוציאל-דמוקרטי, חלוקת הכנסות היתה שוויונית למדי, לא היו טייקונים והפרטה נחשבה למלה גסה. אף על פי כן, מפלגת השלטון הסוציאליסטית ויתרה על השלום, בחרה בנישול ובסיפוח והמיטה עלינו אסון. מאבקיה של יחימוביץ' למען צדק חברתי ראויים להערכה. עם זאת, עליה להבין שישראל לא תהיה מדינה נאורה בלא שתכיר בזכויותיו של העם הפלסטיני ובלא שתיתן עדיפות עליונה למאמצי השלום.

מיקי גור

נוה מונוסון



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו