בין מולדת חוקית לארץ אויב

שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים

בתגובה על "דיבוק, צא" מאת צבי בראל ("הארץ", 26.12.04)

את המונח "נאצים" בהקשרו הישראלי הכניס לשימוש פרופ' ישעיהו ליבוביץ, הכוהן הגדול של מנאצי ההתנחלויות, שאף טבע את הצירוף הלשוני התמוה "יודו-נאצים", המדבר בעד עצמו ובעד ממציאו.

דומני, כי גם הכותב לא היה נזקק לאמתלות מלומדות נגד עריכת משאל עם בנושא ההתנתקות אילו היו מתיישבי יש"ע ותומכיהם באמת רק מיעוט קטן בעם, כדבריו.

השימוש בטלאי כתום או אחר כאות מחאה אכן חסר טעם ומביש, אבל מה בנוגע להכרזה הפומבית של ראש הממשלה, שיצרה כנראה את הקישור האסוציאטיווי, כי החל בתאריך מסוים רצועת עזה "תהיה נקייה מיהודים"?

לא כל הגטאות היו "גטו ורשה". ידועה התרומה של גטאות מקוריים להישרדות הפיסית והתרבותית-הדתית של קהילות רבות בעמנו. האם לתרומה כזאת כיוון צבי בראל כשכינה את חבלי יש"ע "ארץ הגטאות"?

ביחס ל"שליטתנו בעם זר" - במה נבדלים תושבי קלנסואה ואום אל-פחם מן התושבים של קלקיליה, מבחינת זכותנו השלטונית עליהם? והאם גבולות הפסקת האש שנקבעו בשנת 1949 ומסמנים היכן נמנע מצה"ל להדוף את שני הכובשים הזרים, הירדני והמצרי, אכן תוחמים בין מולדת "חוקית" לבין מה שבראל מכנה "ארץ אויב"?

אשר למעמדנו "האימפריאלי", ישראל מוקפת מדינות ערביות מכל צד, שלא כמו בריטניה, צרפת או איטליה, שכמונו-כמותן בעברן הנפשע שולטים בחבלי ארץ זרים שכבשנו לעצמנו בתאוותנו.

ציונה בודנסקי

תל אביב

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ