בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

עברית תקנית

תגובות

בעקבות מאמרה של זהר שביט, "האם העברים דיברו עברית...." ("הארץ, ספרים" 27.10), נזכרתי בסיפוריהם של הורי ז"ל, שניהם ילידי הארץ. אבי פנחס נולד בזכרון יעקב ב-1901 ואמי, דבורה, נולדה בכפר תבור ב-1909. שניהם סיפרו לאחיותי ולי על בית הספר שבו למדו במושבה, ועל מוריהם שלימדו אותם עברית וכן את שאר המקצועות שנלמדו אף הם בעברית.

אמי ידעה לצטט שירים ממיטב השירה העברית, ותוך כדי עבודות הבית, או בעת ההשכבה לישון, תיבלה את דבריה באמירות ספרותיות ופתגמים שונים. לכן טבעי היה בשבילנו, הבנות (ילידות שנות השלושים), ששפת הדיבור בבית היתה עברית. אבי הקפיד גם הוא על עברית תקנית, ואם אמרתי על משהו: "זה נורא יפה", הוא לא ויתר ואמר: "נורא אומרים רק על משהו גרוע". לא כך היה בבתי חברי וחברותי. שם דיברו ההורים יידיש או רוסית. עם זאת, עלי לציין שהורי ידעו מהוריהם יידיש ואף השתמשו בה לעתים, כשרצו שלא נבין את הנאמר.

לשניהם היו זיכרונות נעימים מביה"ס של ילדותם. הכיתות היו קטנות, המורים מסורים ולעתים המורה של אמי קרא לה מהבית כדי שתקרא באוזניהם של ילדי הכיתה חיבור יפה שכתבה (בתוקף הנסיבות המשפחתיות, עקב מות אמה, היא נאלצה לעתים להישאר ולמלא את חובותיה כעקרת-בית בגילה הצעיר).

אחיה הצעיר של אמי, יגאל אלון, כותב בספרו "בית אבי": "אכן מורים טובים היו לי, ואחד אחד זכורים הם לטוב... הרביצו בנו את תורת הלשון". ועל אבי המשפחה, ראובן פייקוביץ', הוא כותב בהקשר זה: "אהבה מיוחדת אהב את יל"ג. בהתלהבות היה מצטט באוזנינו את הוויכוח שניהל צדקיהו עם ירמיהו: "כל עם הארץ מקטנם ועד גדולם ילמדו דברי ספר. תורה ותעודה".

עדנה שומרון

ירושלים



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו