ככל שהילד ילמד יותר

שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים

בתגובה על "תפסת מרובה לא תפסת" מאת נחמיה שטרסלר ("הארץ", יומן כלכלה, 7.1)

צורם באוזני הביטוי שמשתמשים בו כלכלנים - "התפוקה השולית הפוחתת". בעיני, משפט זה תקף בכל תחום, פרט לחינוך והוראה של ילדים צעירים. נחמיה שטרסלר חושש, שמא שמונה שעות לימוד ליום בבית הספר יביאו לשחיקת כוח התלמידים ו"תפוקתם השולית" בלמידה תרד. מכאן הבזבוז והחידלון.

למדתי בבית הספר תחכמוני שבאנטוורפן בבלגיה, מגיל 6 עד 14 (עד פרוץ מלחמת העולם השנייה). למדנו שמונה שעות ביום, ארבע בבוקר וארבע אחר הצהריים. מובן שלא היה מפעל הזנה, והילדים שבו לביתם לארוחת הצהריים וחזרו ללימודים ב-14:00 עד 18:00.

בבית ספר זה הורו לנו, בין היתר, שלוש שפות החל בגיל 6: פלמית, צרפתית ועברית (בנוסף ליידיש, שפת הבית). אבל אלה לא פגמו בנפשותינו וביכולת הקליטה שלנו, בניגוד להבלי פסיכולוגים וקטלני חינוך מודרניים, החסים על ילדים ומביאים אותם לנחשלות. בתחום מקצועות היהדות הכל נלמד בעברית: תנ"ך, תלמוד, היסטורה, ספרות ודקדוק עברי.

כאדם המשקיף בכאב על הישגיו הרדודים של בית הספר הישראלי, על הבערות והבורות, על העילגות בלשון העברית והכשל בשפות הזרות, אין מוצא אלא להיתלות בפרויקט דוברת, שאולי יביא מזור והצלה. אין להירתע משמונה שעות לימוד ביום בבית הספר. כושר הספיגה של הילד הוא עצום, וככל שילמד יותר, כגירסא דינקותא, כן ייוותר לו יותר בעתיד.

יעקב ארד

קרית טבעון

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ