שחיקה בקרן-הרצון-הטוב

שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים

לפני זמן קצר חזרתי מארצות הברית, שם עשיתי שנתיים כמרצה אורח באוניברסיטה בחוף המזרחי. בתקופה זו נפגשתי, ולא פעם התווכחתי ויכוחים קשים, עם אלפי סטודנטים וסטודנטיות - אנשים שיאיישו בתוך עשרים-שלושים שנה את הקונגרס, הבית הלבן, כלי התקשורת ומועצות המנהלים של החברות הגדולות שם.

יש לנו הרבה סיבות לדאוג. אנחנו נראים שם רע מאוד.

תושבי ארה"ב שואלים שאלות קשות ונוקבות. השאלות הקשות ביותר מועלות על ידי סטודנטים יהודים, ודווקא על ידי אלה שהזהות היהודית חשובה להם. מי שסבור כי הבאתם לביקורים בישראל תפתור את הבעיה כדאי שיידע, שלפעמים מדריכיהם בארץ משמיעים באוזניהם דברים גזעניים בוטים כלפי ערבים. איש בארה"ב לא יעז לדבר היום בצורה כזאת, אבל הם חוזרים הביתה עם רושם שלילי על ישראל.

הלובי הישראלי האדיר, המקיים שליטה חזקה בגבעת הקפיטול, אוכל את הקרן שצברנו בחמישים השנה האחרונות. אין ודאות, כי הרצון הטוב שטיפחנו בקרב הדור המבוגר בארה"ב יישמר לנו גם בדור הצעיר.

ככל שנמשיך להיות מדינה כובשת, השולטת על עם אחר בכוח הזרוע ומתנחלת על אדמתו, כך תגבר השחיקה. התנהגות כזאת אינה עומדת בסטנדרטים הבסיסיים המקובלים היום בעולם.

שום הסברה לא תוכל לבלום את התהליך הזה. לכל היותר, אם יוקדשו לכך הרבה כסף, משאבים, מחשבה מקורית ויצירתית, יהיה אפשר להאט את התהליך ולקנות עוד מעט זמן. כדאי שזמן זה יוקדש לשינוי מהותי של המציאות.

ד"ר ינון ר' שמואלי

תל אביב

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ