בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

איזה "כיבוש"

תגובות

בתגובה על מכתב למערכת "תרופה למצבם הנואש של המתנחלים" ("הארץ", 19.1)

נועם לסטר, אשר החתים טייסים במילואים על עצומה הקוראת לסרב פקודה, בהתבסס על הקביעה כי פקודות מסוימות הן בעיניו בלתי חוקיות, מסביר את בסיס השקפתו ומוסיף: "ובעניין היציאה לקרב בשעת מלחמה: החיסול אינו 'קרב' והפעולות הנגזרות מהמשכת הכיבוש אינן מלחמה".

אלא שהשימוש של לסטר במונח "כיבוש" בעייתי כשבוחנים את הגדרתו. על פי החמאס, כל ארץ-ישראל היא אדמת הקדש, וכולה כבושה בידי הציונים. אנשי הג'יהאד האיסלאמי וחלק לא מבוטל מהפתח מסכימים עם תפישה זו. חלקים אחרים, שהם לפעמים "מטרה" מבצעית, טוענים, שלכל הפחות, גם אם מסכימים לרעיון של "שתי מדינות לשני עמים", השטחים שב-1947 היו אמורים להיות בתחום המדינה הערבית כבושים עדיין בידי הציונים. סוגיה אחרת היא ירושלים ואילו חלקים ממנה נתונים תחת "כיבוש".

האם הטייסים, התותחנים ואנשי הסיירות יצטרכו לפנות בכל פעם ללסטר ולחבריו כדי להבין איזה מבצע יכול להתנגש עם איזה "כיבוש" וכדי לדעת מה חוקי ומה לא חוקי? האם על חיילינו לשאול כל פלשתינאי, אם הוא משתייך לחמאס, לפתח הקיצוני או לפתח המתון על מנת לדעת אם מותר לפגוע בו לא כהמשך לכיבוש לא מוסרי?

ישראל מידד

שילה



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו