בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

כשמדברים על חינוך לערכים

תגובות

בתגובה על "הורים לחניכי בני עקיבא אסרו על ילדיהם להשתתף בטקס עם דניאלה וייס" מאת נדב שרגאי ("הארץ", 23.1)

תמיד תהיתי על הביטוי היומרני "חינוך לערכים". האם יש לנו מכנה משותף הקובע מה הם הערכים הרצויים לנו?

מי יכול לשמש מודל חינוכי? האם מי שמקובל על חילונים ייחשב כך בעיני הדתיים? האם "נאבקת על עקרונותיה" כפי שנאמר על דניאלה וייס, זה ערך מכובד גם אם זה במחיר של רמיסת כבודם של אחרים? האם עקרונותיה ראויים בעיני הכלל, או רק בעיני אנשי מפלגתה/שותפיה למאבק? האם טקס ש"נוטע בחניכים את אהבת הארץ והעמקת השורשים" הוא ראוי בכל מחיר, גם אם המארח והנואם הראשי לא ידבר בו על קריאתו לסרבנות יממה קודם וידבר רק על אהבת הארץ?

ומה זאת "אהבת הארץ"? האם לגדוע עצי זית שגדלים על אדמת "ארץ ישראל", אבל בשטחים לא לנו, זה בסדר ולטעת עצים חדשים שיהיו "שלנו" זו אהבת הארץ? האם בעיני חלק מהאוכלוסייה סרבנות היא לגיטימית במחיר אהבת ארץ ישראל ואינה לגיטימית כשהדבר אינו תואם את תפישתם? האם אז זו בגידה במולדת ושנאת ארץ ישראל?

כמעט כל ערך שנבחן אותו נתון לכמה פרשנויות, בחלקן סותרות זו את זו. אם כן, אולי נחדל להשתמש במושג הזה ונפסיק לרמות את עצמנו כאילו כולנו מחנכים "חינוך לערכים".

אורית רוט

חולון



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו