כשמדברים על חינוך לערכים

שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים

בתגובה על "הורים לחניכי בני עקיבא אסרו על ילדיהם להשתתף בטקס עם דניאלה וייס" מאת נדב שרגאי ("הארץ", 23.1)

תמיד תהיתי על הביטוי היומרני "חינוך לערכים". האם יש לנו מכנה משותף הקובע מה הם הערכים הרצויים לנו?

מי יכול לשמש מודל חינוכי? האם מי שמקובל על חילונים ייחשב כך בעיני הדתיים? האם "נאבקת על עקרונותיה" כפי שנאמר על דניאלה וייס, זה ערך מכובד גם אם זה במחיר של רמיסת כבודם של אחרים? האם עקרונותיה ראויים בעיני הכלל, או רק בעיני אנשי מפלגתה/שותפיה למאבק? האם טקס ש"נוטע בחניכים את אהבת הארץ והעמקת השורשים" הוא ראוי בכל מחיר, גם אם המארח והנואם הראשי לא ידבר בו על קריאתו לסרבנות יממה קודם וידבר רק על אהבת הארץ?

ומה זאת "אהבת הארץ"? האם לגדוע עצי זית שגדלים על אדמת "ארץ ישראל", אבל בשטחים לא לנו, זה בסדר ולטעת עצים חדשים שיהיו "שלנו" זו אהבת הארץ? האם בעיני חלק מהאוכלוסייה סרבנות היא לגיטימית במחיר אהבת ארץ ישראל ואינה לגיטימית כשהדבר אינו תואם את תפישתם? האם אז זו בגידה במולדת ושנאת ארץ ישראל?

כמעט כל ערך שנבחן אותו נתון לכמה פרשנויות, בחלקן סותרות זו את זו. אם כן, אולי נחדל להשתמש במושג הזה ונפסיק לרמות את עצמנו כאילו כולנו מחנכים "חינוך לערכים".

אורית רוט

חולון

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ