בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

ישראלים בכל מובן, שותפים לכל

תגובות

למקרא דבריו של יוסי שריד ("סליחה, נגמר לי הכאב", "הארץ", 24.1) אין לי אלא לקבוע בצער כי מתקיים בו מאמר חז"ל "שנאה מקלקלת את השורה".

לא ציפיתי משריד לעודף סימפטיה כלפי מתיישבי גוש קטיף, המעותדים להיות מגורשים מבתיהם ומאדמתם הקיץ. גם לא לכאב על כאבם. אבל מאביר היושר והיושרה קשה היה לשער כי נזכה לבליל כזה של חצאי עובדות וחצאי אמיתות, המגדיל את להבות מדורת המוקד שעליו מועלה בימים אלה ציבור המתנחלים.

שריד מעדיף לשכתב את ההיסטוריה, שחלק הארי של קוראי העיתון עדיין זוכרים היטב. שהרי את כפר עציון, קרית ארבע וגוש קטיף לא הקים הימין הקיצוני והסהרורי, אלא הקימו ממשלות המערך, בתקופה שבה הוא היה חבר במפלגה זו.

הוא ממשיל את כלל "המתנחלים" לאריה טורף, ש"לא יחוס על החיילים והשוטרים". אך גם לו ידוע, כי לא נשקפת סכנת אלימות לכוחות הביטחון לעת פינוי, אם יתרגש עלינו, מצד רובו ככולו של ציבור זה. נראה כי נוח יותר להדביק מדבקת-קלון של מסוכנים ומתבדלים על יותר ממאתיים אלף אזרחי ישראל החיים ביש"ע, משל היו כולם מתפרעי יצהר ותפוח.

שריד, שברגע של התפכחות רגעית מאשליית השלום שבפתח, הפטיר כלפי שכנינו הפלשתינאים שרקדו על הגגות במלחמת המפרץ הראשונה, "שיחפשו אותי" - אינו מסוגל להישיר מבט לעיני הציבור ולהודות באחריות לפרי הבאושים שכולנו אוכלים מאז ספטמבר 2000. נוח יותר לתלות את כל מדווי החברה הישראלית בהתנחלויות וביושביהן.

מקומם מכל הוא ניסיונו להציגנו, המתנחלים, כישות מתבדלת מהחברה הישראלית, מחד גיסא, וכטפילה שלה, מאידך גיסא; להבאישנו כמי שאינם נושאים בנטל ואינם שותפים למחיר. לדבריו, המכאוב שבלבו איננו שמור למתיישבי גוף קטיף ולדומיהם, אלא "למשפחות השכולות בתוכנו, למי שקמים בבוקר למציאות של אבטלה", כביכול במתנחלים לא מכה השכול ולא פוגעת האבטלה. לדידו, בנינו אינם חלק מחוט השדרה של צה"ל, ותשלום מסים אינו מנת חלקנו. עלינו רק שפכו קברניטי המדינה מיליארדי דולרים "כשמן המור".

אלא שניסיונו המלאכותי להציג את ציבור המתנחלים כאיום של קולקטיב זר על שלומה וטובתה של מדינת ישראל לא יצלח; אנו מושרשים עמוק בכל רובדי החיים בישראל - ברפואה, במשפט, בכלכלה, באקדמיה ובצבא.

לא היתה בי ציפייה לאמפתיה מצדו של שריד, אך תקווה לאחריות ציבורית ומוסרית להנמכת הלהבות - היתה גם היתה. אולם גם אם האחריות שכה נדרשת נעדרת, וכאב - אין, ניוותר, על אפו ועל חמתו, אחים בני עם אחד ומדינה אחת.

אהרן בארי

אפרת



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו