בתגובה על "המוסיקה השחורה היא התרופה למצוקה; במועדונים האתיופים מרגישים את הכוח" מאת עידית אברהמי ועומר ברק ("הארץ", 13.1)

קראנו בכתבה על מציאות שאנו מכירים, אבל לא מרגישים שייכים אליה. יש גם מציאות אחרת לבני הנוער יוצאי אתיופיה בישראל.

יש גם מציאות של בני נוער יוצאי אתיופיה, שממלאים את זמנם בהתנדבות ותרומה לקהילה. יש חבר'ה שלא שותים ולא מעשנים, וחבל שהכתבה שפורסמה פגעה בהם. פורסמו בכתבה בעיקר מאפיינים שליליים של צעירים יוצאי אתיופיה בישראל; חבל שלא הוצגו הגורמים לכך, וחבל שנוצרת עלינו תדמית שלילית בחברה.

אנחנו באים מהיסטוריה מכובדת מאוד, ולא שכחנו את הכבוד שרכשנו מההורים. אנחנו מכירים את המציאות של בני נוער שמזדהים עם תרבות האם-טי-וי, ומסכימים שהיא נובעת מתוך משבר, אכזבה ושעמום. לדעתנו, יש פתרונות למצב זה.

אברהם פרדה, תלמיד תיכון

מצורפות עוד 6 חתימות

מזכרת בתיה

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ