בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

המדע והחיים

תגובות

כמה מהקביעות בביקורתו של ליאור קודנר על הספר "המדענים הגדולים" ("הארץ, ספרים", 12.1) הן בעייתיות למדי: ראשית, הוא טוען כי רשימת "גיבורי הספר" היא חלקית ביותר ואישים שתרמו למדע העכשווי לא פחות כלל אינם מוזכרים בו. כמעט מובן מאליו שאי אפשר לסקור בספר יחיד את כל המדענים שתרמו תרומה משמעותית למדע העכשווי, ואפילו לא את רובם. בלי מאמץ אפשר למצוא מאות מדענים שתרומתם למדע הייתה והינה כבדת משקל. אם ירצה מישהו למנותם, יהפוך הספר לאינוונטר במקום ספר קריאה. אפשר אמנם לעשות פשרה, אבל בראג בחר תריסר מדענים לפי טעמו, במטרה להרחיב את הדיבור על כל אחד מהם ולאו דווקא להציג תמונה מאוזנת של התורמים לפי סדר חשיבות אבסולוטי. אגב, האם יש אחד ברשימה שאין לו זכות להיכלל בה? אני מתקשה להאמין.

לא פחות מכך משונה הטענה שהספר מתמקד באישיותם של המדענים, אגב שילוב פרטי רכילות, ומזניח את עבודתם המקצועית. ומה בכך? יש ספרי מדע פופולרי רבים הסוקרים את עבודותיהם של גדולי המדע. גם כאן בחירתו של בראג שונה, והוא מוצא לנכון להתמקד באישיותם של המדענים, בסביבתם, בהיסטוריה הפרטית שלהם ובשאלה איך כל אלה השפיעו על עבודתם. הוא לא הראשון שעושה זאת (בהקשר זה אני נזכר בספר "איינשטיין ובני דורו" של לאיס פוייר, שהתמקד - ובהצלחה ספרותית לא מבוטלת - ברקע האישי של כמה מגדולי המדענים בתחילת המאה העשרים), ובוודאי גם לא האחרון.

דומני שבראג בחר בכוונה תחילה שלא לפרט יותר מדי בתרומה המדעית שתרם כל אחד מגיבורי ספרו. אדרבה, אם הקורא יסתקרן, יתכבד ויקרא ספרים נוספים שמרחיבים בתחומים אלה. ואם אינו מעוניין, או קשה לו, במקום להרתיעו, בחר המחבר לקרבו. תפישה פלורליסטית זו עדיפה בעיני על זו שמציג המבקר, שלפיה יש זכות קיום רק לספרי מדע פופולרי "טהורים".

ואם כבר מזכירים ספרים קלאסיים, אני נאלץ שלא להסכים גם עם טענתו שבין הספרים שהצליחו לגשר בין "שני עברי התהום" - המדע והציבור הרחב - היו ספריו של סטיבן הוקינג. נכון, "קיצור תולדות הזמן" היה רב-מכר היסטרי ונחשב לספר המדע הפופולרי המצליח בכל הזמנים, אבל אין לדעתי שום קשר בין הצלחת מכירותיו, שנובעת ככל הנראה מפרסומו הייחודי של הוקינג כמדען מבריק למרות נכותו הקשה, לבין כתיבתו הפופולרית. ספק בלבי אם אפילו אחוז אחד מבין קוני ספרו צלחו אותו, ועוד יותר מכך - אם הבינו אותו. כתיבתו של הוקינג אינה ידידותית לקורא החובב, מסורבלת לעתים קרובות ומעל לכל לוקה ביהירות גדולה, שבאה לידי ביטוי ביחסו לדיסציפלינות אחרות (למשל, לפילוסופים בני זמננו). לפיכך, הטענה ש"המדענים הגדולים" אינו משתייך לקטגוריה שבה נכללים ספריו של הוקינג יש בה מחמאה מוסווית, אם כי אני מניח שבראג היה מוחל על כך ובלבד שיזכה לתפוצה ולרווחים כמו אלה שזכה להם עמיתו מקיימברידג'.

חיים שמואלי

רחובות



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו