בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לא בדיוק 77%

תגובות

התאכזבתי מהצהרתו של דני רובינשטיין בביקורתו על ספרם של רון פונדק ושאול אריאלי "ההיבט הטריטוריאלי במו"מ הישראלי-פלסטיני על הסדר הקבע" ("הארץ, ספרים", 26.1) לפיה: "שני המחברים טוענים, ובצדק, שהמחיר שהפלסטינים נדרשים לשלם תמורת ההסכם אתנו איננו נהיר לישראלים רבים. במלים אחרות, רוב הישראלים אינם מבינים שאם הפלסטינים מוכנים לקבל את גבולות 1967, הם מוותרים בכך על 77% משטח פלסטין שהם רואים כמולדתם. זהו מבחינתם קורבן נורא, שבר של חלום היסטורי". פסקה זו גם שימשה בסיס לכותרת עמודו הראשון של "הארץ, ספרים": "עבור הפלסטינים, גבולות 1967 פירושם ויתור על 77% ממולדתם". טענה זו מושמעת תדיר מפי דוברים פלסטינים. קבלתה אצל המחברים והמבקר כמו גם הדגשתה בידי המערכת נעשו ללא ביקורת. אני מבקש להעמיד את הטענה הפלסטינית ואת קבלתה בקרב ישראלים לבחינה ביקורתית.

חישוב הוויתור על 77% מתבסס על שטח ארץ ישראל/פלסטין המנדטורית. גבולות המנדט הדרומיים עוצבו כידוע בידי שליטים קולוניאלים בריטים בשנים 1922-1906. קשה לקבל טענה המבססת את גבול התביעה הפלסטינית על כתב המנדט ומאידך גיסא לשלול תביעה יהודית להקמת בית לאומי יהודי באותם גבולות, המעוגנת במפורש באותו כתב מנדט. גבולות המנדט אינם גבולות בעלי משמעות היסטורית ארוכת טווח עבור האומה הפלסטינית. האזור שמדרום לקו רפיח-באר שבע-דרום הר חברון לא היה חלק ממרחב ההתפתחות של אומה זו. הלאומיות הפלסטינית לא התגבשה במכתש רמון, בערבה או בחולות חלוצה.

מעניין כי בחלק מהתקופה העותמנית היה הנגב כפוף אדמיניסטרטיבית (עד כמה שהיה חלק אינטגרלי מהאימפריה) לסנג'ק מען שמרכזו בעבר הירדן המזרחי. חשוב גם לזכור כי מרביתו של הנגב יועד לפי תוכנית החלוקה, כנראה משיקולים דמוגרפיים, למדינה היהודית.

שטח המנדט הבריטי בארץ ישראל היה במקור כ-118,000 קמ"ר. לאחר הפרדת עבר הירדן המזרחי בידי הבריטים והוצאתו ממסגרת ההתחייבות להקמת בית לאומי יהודי נותרו בשטח המנדט שממערב לירדן כ-26,000 קמ"ר. שטח הגדה המערבית ורצועת עזה הוא כ-6,000 קמ"ר, המהווים אכן 23% ממנו. אולם כאשר מפחיתים משטח המנדט את שטח נפת באר שבע (שהיא בקירוב השטח שמדרום לקו הנ"ל) שהנו 13,000 קמ"ר, נותרים כ-13,000 קמ"ר. מהם ייוותרו בשליטה ישראלית 7,000 קמ"ר. מתוך המולדת ההיסטורית של שני העמים תקבל המדינה הפלסטינית 46% ומדינת ישראל (שכ-20% מתושביה ערבים-פלסטינים) 54%. חלקה של המדינה הפלסטינית יכלול את מרב השטח שהיה מאוכלס היסטורית על ידי ערבים (עד להגירה מההר לשפלה במאות ה-19 וה-20) ואת מרב השטח שהיה מאוכלס על ידי יהודים מתקופת התנ"ך ועד ראשית הציונות.

מרחבי היישוב והנדידה של שבטים בדואים (שחלקם היגרו לנגב במאה ה-19 ממצרים או מחצי האי ערב) כללו בעבר וכוללים גם היום חלק מאזורי הנגב, בעיקר אזורי ספר מדבר, ואין בטענתי על אופן חישוב האחוזים כדי לשלול את זכויותיהם. ואולם זכויות אלה אינן מקנות לכלל האומה הפלסטינית (שהחלה לנכס לעצמה את הבדואים רק במאה ה-20) טענה תקפה כי בוויתור על הכללת שטחי הנגב במדינה הפלסטינית יש משום "קורבן נורא, שבר של חלום היסטורי".

ייתכן כמובן לטעון שהשטח הלא מיושב של הנגב צריך להיות מחולק באופן שווה בין שתי האוכלוסיות במסגרת החלוקה מחדש של הארץ. אך דיון על תוואי חלוקת הארץ שאינו מתבסס על קווי 1967 יכול לפתוח אופציות רבות נוספות (השארת התנחלויות רבות, הכללת ישובים ערבים-ישראלים במדינה הפלסטינית, ראיית עבר הירדן המזרחי כחלק מהמולדת הפלסטינית ועוד) וחורג ממסגרת ביקורתי הנוכחית.

ביקורתי על טענת ה-77% אינה נובעת מהתנגדות להקמת שתי מדינות על בסיס גבולות 1967. נהפוך הוא. ואולם הצגה נכונה יותר של ממדי הוויתור הפלסטיני, וממדי הוויתור הישראלי, יכולה ליצור יותר לגיטימציה למשא ומתן על תיקוני גבול וחילופי שטחים ולעמדה ישראלית נחרצת נגד מימוש טענת השיבה הפלסטינית. רצונם של המחברים ושל המבקר בהסכם אינו יכול לדחוק הצדה את היושר האינטלקטואלי ואת הצורך בבחינה הביקורתית, לא רק של טענות הצד הישראלי, אלא גם של טענות הצד הפלסטיני.

רון חריס

תל אביב



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו