הארי פוטר לבוגרים

שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים

בתגובה על "עשרים, שלושים, ארבעים - דג מלוח" מאת צפי סער ("הארץ", גלריה, 24.1)

צפי סער מנתה את ספרי הארי פוטר בין המאפיינים למבוגרים הכלואים בילדותם. אני חולק על המתודולוגיה הזאת.

"ספרות ילדים" זה לא יותר מהמצאה של מוציאים לאור בבריטניה בשנות ה-50 כדי שיוכלו לסווג ספרים על המדפים ביתר קלות. אין מאפיינים ספרותיים אחידים לספרים שמוגדרים כאלה, חוץ מאחד ברור: כולם יכולים לקרוא אותם. אינני מכחיש, שיש חלק פסיכולוגי בחיבת המבוגר לספרות שיכולה להיות מוגדרת ספרות ילדים, אבל החלק הפסיכולוגי הזה אינו אינפנטיליות דווקא.

אנו, בקהילת הארי פוטר לבוגרים, מאמינים, שיש להתייחס לספר לפי איכות תוכנו. מארג דמויות אדיר, עלילות מושקעות ומפתיעות, חומר רקע עצום אבל נחבא, ארגון וסידור גאוני של סצנות, הומור שנון ומתוחכם, פן לשוני מפותח ושאר מאפיינים של הספרים, הם הגורמים לאהבת הקהל.

במיוחד אנו מתמקדים בתמות העולות בספרים ובמשמעותן. לדוגמה, לכל אחת ממאות הדמויות של ג'יי-קיי רולינג, מחברת ספרי הארי פוטר, יש רקע היסטורי, פן פסיכולוגי-פרוידיאני טהור, ושאר מאפיינים - אבל רולינג מבהירה דרך עלילות הספר השני, השלישי והחמישי, ש"ילדות עשוקה" זה לא תירוץ.

יונתן אבידן

מנהל קהילת הארי פוטר לבוגרים

חולון

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ