בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

חולים בלי השגחה, הצוות קורס

תגובות

הזדהיתי עם כל מלה שנאמרה במשדר הטלוויזיה "פגוש את העיתונות" (ערוץ 29.1 ,2), שבו התנהל דיון בהשתתפות שלושה רופאים על מצוקת האשפוז בבתי החולים בארץ.

אלף מלים לא יוכלו להמחיש את המצב המביש והמחפיר השורר במחלקות הפנימיות. בת משפחתי אושפזה בחודשיים האחרונים בשתי מחלקות פנימיות שונות בבית חולים גדול במרכז הארץ, והייתי עדה למראות קורעי לב שם.

המסדרונות, על כל כוכיהם, נסתמו במיטות. חולים קשישים עושים את הצרכים במיטה, משוועים לעזרה בקול ענות חלושה. צלצולי לחצן המצוקה אינם זוכים למענה. מבקרים רבים חולפים על פני החולים ששארית כבודם נרמסה.

התרופות מחולקות באיחור, אם בכלל. שורר מחסור בתרופות, ובני המשפחה מתבקשים להצטייד בהן. חולים סיעודיים שוכבים במיטה בלי השגחה מינימלית. בני משפחה צריכים לסעוד אותם במשך כל שעות היום, או לדאוג למטפלת צמודה, למי שמזלו שפר עליו. ולא - החולה זרוק בלא יכולת להגיב ולהתלונן. הצוות הרפואי והסיעודי קורס תחת עומס העבודה. לא בו האשמה.

חשתי זעם, תסכול ובושה לנוכח המראות הללו. שאלות נוקבות מייסרות אותי ולא נותנות מנוח. היכן אתם, המנהיגים ה"נאורים"? מה עוד צריך לקרות כדי שתזדעזעו, כדי שתופר שלוותכם?

סדר היום הלאומי מוכרח להשתנות, ועוד היום. הציבור צריך להקים קול זעקה.

רינה כרמוש

גבעתיים



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו