בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

די למסחר בדם יהודי

תגובות

בימים אלה מתגבשת שוב העסקה המפוקפקת של שחרור מחבלים. ברקע עולה הדרישה לשחרורם של מחבלים שידיהם מגואלות בדם יהודי.

עדיין מהדהדות באוזני הצהרותיהם של הפוליטיקאים על פתח קברו של בני אהד הי"ד: "ידו הארוכה של צה"ל תתפוס את הרוצחים ותעשה עמם צדק". האם לצדק הזה התכוונו אותם פוליטיקאים, כשהיום הם עצמם מביאים לשחרורם של הרוצחים?

היועץ המשפטי לממשלה לשעבר אליקים רובינשטיין העיד, שכ-80% מהמחבלים המשוחררים חוזרים לדרך הטרור למרות התחייבותם בעת שחרורם לחזור בהם. לכן, מעבר לבגידה ברגשות של המשפחות השכולות, יש במהלך הזה בגידה בחובת המדינה לשמור על ביטחון תושביה.

ומה על הדם שנשפך כדי ללכוד את הרוצחים? האם הכל היה לשווא? בנוסף לסיכון הביטחוני מהלך מסוכן זה משדר, שדם יהודי ניתן למיסחור ולמשא ומתן על כל המשתמע מכך, הן מבחינה מוסרית והן מהבחינה הביטחונית.

בתחילת גיבוש חבילת המחוות הבטיח שר הביטחון, שלא יהיו מחוות בלתי הפיכות. העברת ערים ביהודה ושומרון לשליטה פלשתינית, כפי שראינו, היא אכן הפיכה. אבל שחרור מחבלים הוא צעד בלתי הפיך ועומד בניגוד מוחלט להצהרות הפוליטיקאים.

הקריטריון של "דם על הידיים" אינו אלא הבחנה טכנית. המחבלים התומכים בטרור שאין דם על ידיהם הם מחבלים שכשלו בניסיונם הראשון לרצוח, או לפחות לסייע לרצח יהודים. עתה הממשלה נותנת להם הזדמנות נוספת. מי יהיה אחראי לאלה שיירצחו בעתיד?

תמורת מטבע קשה זה שאנו משלמים אנו מקבלים רק הצהרות. אלה מתבררות כחסרות תוכן ממשי. כפי שקיבלנו מיאסר ערפאת את "הצהרת יוהנסבורג" המפורסמת, שאותה מימש במלואה, גם אבו מאזן מצהיר: לא יהיה פירוק תשתיות, לא יהיו מעצרים, ואפילו איסוף נשק לא יהיה. וכמובן, מלחמת אחים לא תהיה. או במלים אחרות, אבן מאזן מצהיר: אנחנו לא מפא"יניקים, אצלנו "אלטלנה" לא תהיה!

גם בהנחה שאנו עומדים בפתחה של תקופת שלום חדשה ואמיתית, הרי שעל הפלשתינאים לעשות כמה צעדים בוני אמון. נדמה לי, שהם שעירערו את האמון. נראה כיצד מערכת החינוך שלהם נערכת לתקופה החדשה, נבחן כיצד מלחמתם בטרור קורמת עור וגידים. לאחר תקופה מספקת לבחינת כנות כוונותיהם נוכל לשתף פעולה עמם במחוות משלנו.

האם לא די לנו ביותר מעשור של מפח נפש ובמחיר של אלפי הרוגים?

ד"ר אריה בכרך

"אלמגור" - מטה מותקפי הטרור

בית אל



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו