בתגובה על "צה"ל החליט להקים מחדש את היחידה ללוחמה פסיכולוגית בפלשתינאים" מאת עמוס הראל ("הארץ", 25.1)

על פי רעיונות התוכנית שפורטו בידיעה, לא התרשמתי שהיחידה הסיקה מסקנות מהיעילות הנמוכה של פעילותה בעבר, וההמלצה היא בעצם לחזור למודל שלא הוכיח את עצמו.

הנושא המרכזי בפסיכולוגיה הוא האדם והקשר שלו לסביבתו החברתית. בפסיכולוגיה חברתית ידוע, שלא ניתן להסיק מסקנות על אודות קבוצה אחת בלא תשומת לב ליחסי הגומלין שלה עם הקבוצה האחרת. נראה לי, שיחסי הגומלין בין הצבא וחייליו לבין האוכלוסייה האזרחית בשטחים לא נחקרו באופן מלא.

כחברה בתנועת "מחסום ווטש", אני ממליצה ליחידה ללוחמה פסיכולוגית לבוא ולצפות בהתנהלות הצבא מול אוכלוסייה אזרחית במחסומים המפרידים בין ערים וכפרים בתוך השטחים, בין אנשים למשפחותיהם, לאוניברסיטאות שלהם או לבתי החולים שלהם. אם ליחידה המיועדת אין זמן למחקר שטח - אנשיה מוזמנים לבקר באתר האינטרנט, שבו אנו מתעדות מדי יום את המתרחש במחסומים ובכבישים המובילים אליהם.

כחלק בלתי נפרד מהתצפית שלנו לשמירת זכויות אדם במחסומים אנו מוטרדות מאוד מהתפקיד הבלתי אפשרי שהצבא מטיל על החיילים המוצבים במחסומים. מן הראוי, שהיחידה ללוחמה פסיכולוגית תבדוק מה ההשפעות המרחיקות טווח של השירות המתמשך במחסומים על החוסן והבריאות הנפשית של חיילים.

ד"ר ריבה בכרך, פסיכולוגית קלינית

רעננה

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ