אזכור הנעדרים וזכות השיבה

שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה

בתגובה על "כמיהה בהולה להכרה" מאת מירון בנבנשתי ("הארץ", 13.1)

אף שמירון בנבנשתי ממעיט במאמרו בערכו של הד"ר סלמן אבו סיטה, משל היה סטודנט מתחיל בחוג למזרח תיכון, בשביל ציבור החוקרים את סוגיית פלשתין אבו סיטה נחשב מהמובילים בשדה מחקר זה ובפוריים ביותר מהחוקרים הפלשתינאים.

ועידת יהדות, ישראל והעולם: מתיקון שבועות לתיקון עולם

אבו סיטה יצר את שלד הנתונים הראשוני על הכפרים שהיו כאן עד 1948 ונעלמו. על פי הנתונים הללו, 531 כפרים נעזבו, גורשו ונהרסו במלחמת 1948, וכ-804 אלף איש נעשו פליטים. למספרים אלה חשיבות רבה לא רק בקרב הציבור הפלשתיני שכן הם מעלים את זכר הנפקדים.

זו גם מטרת עמותת זוכרות: להזכיר את הלא-נוכחים. להזכיר לציבור הישראלי היהודי את המרחב שלפני 1948 ולאלה הרואים ברחבי הארץ את חורבות האבנים וגדרות הצבר, שתושבי מקומות אלה לא נעלמו סתם כך.

העמותה מבקשת לספר את סיפורם של מאות אלפי הפליטים שנעקרו מבתיהם במשך שנות קיומה של ישראל בכוח או מפחד. סיפורם בא לא רק מאבו סיטה או מחוקרים ישראלים דוגמת אילן פפה ואחרים, אלא גם מבנבנשתי עצמו. בספרו "אדמה קדושה" במהדורה האנגלית אפשר ללמוד על אופן הגירוש של ערביי פלשתינה-א"י.

לכל אדם הזכות לחזור לביתו. לפיכך, כל עוד לא תוכר זכות השיבה כזכות הלגיטימית של העם הפלשתיני, לא יזוז אפילו גרגר חול אחד בהר האיבה העומד היום בין מדינת ישראל לפלשתינאים.

שלמה ויינברג, עמותת זוכרות

קרית טבעון

תגובות

משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ