בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

קישון הפוליטי

תגובות

בתגובה על "סליחה שניצחת" מאת דורון רוזנבלום ("הארץ", 4.2)

דורון רוזנבלום איבחן נכון את הניצחון במלחמת ששת הימים כקו פרשת המים ביחסנו אל אפרים קישון. רוזנבלום טוען כי הסטיריקון שלפני המלחמה נעשה אחריה למי שמגלם בעצמו סוג של סאטירה.

השאלה למה זה קרה, כי בעיקרו של דבר זה היה אותו אפרים קישון. הסיבה, לדעתי, קשורה לעמדותיו הפוליטיות. משסוגיית השטחים השתלטה על סדר היום הציבורי, לקישון, שהיה קוטב נגדי לשיח היוני הדומיננטי, לא היה סיכוי להתקבל בברנז'ה התקשורתית שעיצבה ישראל חיה בכיף עם השוטר אזולאי, עם ארבינקא ובלאומילך הלא פוליטיים. היא לא היתה יכולה לשאת את קישון הפוליטי, המציגה באירוניה כמדינה שמפאת קוטנה אין המפה יכולה להכיל את שמה.

הדרך להתגונן מפני "קישון החדש" היתה לגחך אותו. שהרי בישראל, היחס לדבריו של אדם, לא כל שכן ליצירתו, נקבע אפריורית על פי יחסו לכיבוש. יצירתו של קישון, גם זו הקונסנסואלית, שילמה לאחר מלחמת ששת הימים את מחיר ימניותו. קישון היה סטיריקון מהצד הלא נכון של המפה.

היחס שלנו לקישון, שאינני מקבל את עמדותיו, מלמד עלינו הרבה יותר מאשר עליו.

עזרא דלומי

ראש הנקרה



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו