קישון הפוליטי

שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים

בתגובה על "סליחה שניצחת" מאת דורון רוזנבלום ("הארץ", 4.2)

דורון רוזנבלום איבחן נכון את הניצחון במלחמת ששת הימים כקו פרשת המים ביחסנו אל אפרים קישון. רוזנבלום טוען כי הסטיריקון שלפני המלחמה נעשה אחריה למי שמגלם בעצמו סוג של סאטירה.

השאלה למה זה קרה, כי בעיקרו של דבר זה היה אותו אפרים קישון. הסיבה, לדעתי, קשורה לעמדותיו הפוליטיות. משסוגיית השטחים השתלטה על סדר היום הציבורי, לקישון, שהיה קוטב נגדי לשיח היוני הדומיננטי, לא היה סיכוי להתקבל בברנז'ה התקשורתית שעיצבה ישראל חיה בכיף עם השוטר אזולאי, עם ארבינקא ובלאומילך הלא פוליטיים. היא לא היתה יכולה לשאת את קישון הפוליטי, המציגה באירוניה כמדינה שמפאת קוטנה אין המפה יכולה להכיל את שמה.

הדרך להתגונן מפני "קישון החדש" היתה לגחך אותו. שהרי בישראל, היחס לדבריו של אדם, לא כל שכן ליצירתו, נקבע אפריורית על פי יחסו לכיבוש. יצירתו של קישון, גם זו הקונסנסואלית, שילמה לאחר מלחמת ששת הימים את מחיר ימניותו. קישון היה סטיריקון מהצד הלא נכון של המפה.

היחס שלנו לקישון, שאינני מקבל את עמדותיו, מלמד עלינו הרבה יותר מאשר עליו.

עזרא דלומי

ראש הנקרה

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ