בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

גם לי כמעט היה דם יהודי על הידיים

תגובות

הייתי איש לח"י בשנותי היפות. באחד הימים נשלחתי להשתתף בקורס לרצח וחבלה, שהמדריך שלו היה לוחם ידוע, שהספיק להרוג כמה ערבים אנשי כנופיות שפעלו נגד ההתיישבות היהודית והציונית. עמדנו בשורה בדירת מסתור, כשלכולם אקדח בחגורה, בגב, והוא מלמד וממריץ אותנו. "שלוף" ושוב "שלוף" הוא ממריץ, וצועק שהוא רוצה לראות "רצח בעיניים". שבועיים שהינו בדירת המסתור תחת הדרכתו.

סיימנו את הקורס וקיבלנו הכשר לפעול כטרוריסטים מוסמכים. מאוד רציתי כבר להוציא אל הפועל את התורה ולהיות עם "רצח בעיניים". ענייננו לא היה רצח ערבים כי אם הריגת בריטים ויהודים המסייעים לבריטים.

יום אחד נשלחתי להרוג או לרצוח יהודי שחי בתל אביב בשדרות ח"ן, בקומת קרקע. לא הכרתי את המועמד להירצח ומישהו אחר היה צריך לזהותו. היה לילה. לילה אביבי. חיכינו זמן רב והנה יוצא מהבניין מישהו, ואני כבר מוכן עם אקדח טעון מאחורי גבי. חברי הסתכל ואמר לי שהוא אינו בטוח שזה האיש - שנידון למוות על ידי מרכז הלח"י בגלל, כך נאמר לנו, פעילותו באיטליה לטובת המודיעין הבריטי נגד העלייה הלא חוקית לארץ. חבל. נורא רציתי לרצוח למען המולדת ולא הלך לי.

במקרה אחר הנידון למוות היה שוטר יהודי במשטרה הבריטית. אני ועוד אחד שמוסמך להרוג ממתינים עם ערב לאותו שוטר. ממתינים וממתינים והנה הוא יוצא עם אשתו ואני כבר מוכן לשלוף ואז עוצר אותי המלווה שלי ואומר: "לא בפני האשה"; כך ניצלתי בשנית מתפקיד של רוצח למען המולדת. אז אני שואל את עצמי, מה היה חסר כדי שאהפוך לרוצח מאושר עם דם יהודי על הידיים?

הרוזן השוודי פולקה ברנדוט היה מתווך שלום מטעם האו"ם בירושלים, אבל הוא לא הספיק לפעול. היו יהודים שראו בשליחות השלום שלו מעשה עוינות כלפי היהודים. קבוצת אנשי לח"י, בפקודת המרכז, המתינה לו ורצחה אותו.

זה היה דם לא יהודי. אצלנו מתייחסים רק לערבי שיש לו דם יהודי על הידיים. עם זאת, אנחנו חייבים לתפוש שכל אדם במצב מלחמה לאומית ושפיכות דמים הדדית אינו יכול להבין אלא את הצד הלאומי שלו, שאליו הוא שייך ובו חונך מילדות. זהו הצדק הלאומי של כולנו וכך גם אני הבנתי אז את הזכות להרוג, לפי השייכות הלאומית. האם מותר ליהודי להעניש ערבי ללא גבולות של זמן, על אף שכל צד במסגרת הלאומית האכזרית מאוד היה משוכנע שמותר לשפוך את דם זולתו למען מולדתו?

לסיכום, אני סבור שלהמשיך ולהחזיק בכלא ערבי שפעל לתומו למען עמו ומולדתו, אין בזה אלא רשעות, שאינה תורמת דבר וגורמת לסבל שרק ממשיך את השנאה בין העמים.

יצחק חסון

תל אביב



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו