דרכו של שרון

שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה

בתגובה על "תעודת פטירה למשאל עם" מאת יואל מרקוס ("הארץ", 9.2)

למען הגילוי הנאות, אני תומך בהתנתקות, גם בלי משאל עם. אך כיצד יכול יואל מרקוס לטעון, כי "איש לא מת מזה שניסה ללכת בדרך המו"מ והוויתורים"?

ועידת יהדות, ישראל והעולם: מתיקון שבועות לתיקון עולם

האומנם שכחנו את המו"מ והוויתורים של הסכמי צ'מברליין-היטלר, או מולוטוב-ריבנטרופ, שלא להזכיר באותה נשימה/רשימה הסכמים הקשורים לאזורנו, שבעקבותיהם נהרגו מיליוני בני אדם?

בסופו של חשבון, מדובר בסיכוי/סיכון שמנהיג צריך לקחת. בסופו של יום, רק אריאל שרון בשלטון יכול במציאות כיום לקבל החלטה אמיצה, שכל ממשלות ישראל (למעט חלקית ובתקופה קצרה בלבד של ממשלת לוי אשכול) פעלו נגדה מאז 1967.

עמוס שטיבל

תל אביב

*

יואל מרקוס טועה בהשוותו את מהלכו של אריאל שרון בקשר להתנתקות להכרעתו של דוד בן-גוריון בדבר מועד כינון המדינה נגד עמדת חבריו לצמרת; שהרי הכרעתו של בן-גוריון לא היתה שונה מדרכם של חבריו או מדרכה של המפלגה - אלא הכרעה על מועד, כפי שכותב גם מרקוס: מועד - למימוש הדרך שכולם היו שותפים לה ונלחמו למענה.

לעומת זאת, שרון החליט לשנות כיוון ולצאת נגד עמדת מפלגתו. זוהי החלטה אסטרטגית ולא טקטית. כלומר, דרך אחרת (ולא מועד למימוש הדרך).

רמי מיכאלי

ירושלים

תגובות

משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ