בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

דרכו של שרון

תגובות

בתגובה על "תעודת פטירה למשאל עם" מאת יואל מרקוס ("הארץ", 9.2)

למען הגילוי הנאות, אני תומך בהתנתקות, גם בלי משאל עם. אך כיצד יכול יואל מרקוס לטעון, כי "איש לא מת מזה שניסה ללכת בדרך המו"מ והוויתורים"?

האומנם שכחנו את המו"מ והוויתורים של הסכמי צ'מברליין-היטלר, או מולוטוב-ריבנטרופ, שלא להזכיר באותה נשימה/רשימה הסכמים הקשורים לאזורנו, שבעקבותיהם נהרגו מיליוני בני אדם?

בסופו של חשבון, מדובר בסיכוי/סיכון שמנהיג צריך לקחת. בסופו של יום, רק אריאל שרון בשלטון יכול במציאות כיום לקבל החלטה אמיצה, שכל ממשלות ישראל (למעט חלקית ובתקופה קצרה בלבד של ממשלת לוי אשכול) פעלו נגדה מאז 1967.

עמוס שטיבל

תל אביב

*

יואל מרקוס טועה בהשוותו את מהלכו של אריאל שרון בקשר להתנתקות להכרעתו של דוד בן-גוריון בדבר מועד כינון המדינה נגד עמדת חבריו לצמרת; שהרי הכרעתו של בן-גוריון לא היתה שונה מדרכם של חבריו או מדרכה של המפלגה - אלא הכרעה על מועד, כפי שכותב גם מרקוס: מועד - למימוש הדרך שכולם היו שותפים לה ונלחמו למענה.

לעומת זאת, שרון החליט לשנות כיוון ולצאת נגד עמדת מפלגתו. זוהי החלטה אסטרטגית ולא טקטית. כלומר, דרך אחרת (ולא מועד למימוש הדרך).

רמי מיכאלי

ירושלים



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו