בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

מחוץ לתערוכה

תגובות

בתגובה על "דיוקן ערפאת בבריכה אדומה" מאת דנה גילרמן ("הארץ", גלריה, 7.2)

כאוצרת לשעבר של גלריה "הקיבוץ" וכמי שמצוטטת בכתבה כאוצרת מהשמאל שסירבה להציג בגלריה את האמנית מזלית חצרוני-טביב ואף ביטלה הרצאה של ציפורה לוריא בנושא "אמנות בימין", ברצוני להגיב על הדברים.

ברצוני להבהיר, כי ביטול ההרצאה נעשה בעיקר משום שהנושא עלה לקראת סיום עבודתי בגלריה "הקיבוץ". חשבתי שלא יהיה נכון אז לפתח דיון כה שנוי במחלוקת. הייתי הראשונה שפנתה ללוריא והציעה לה להרצות. הרעיון להעביר את הנושא מהגלריה לביתי הפרטי נבע מאותה סיבה - סיום עבודתי כאוצרת. ההצעה הראשונית ללוריא נבעה מתוך מחשבה, שהשמאל חי בלי שום מודעות למה שנעשה כמה קילומטרים ממרחב המחיה שלו.

לאמירה של דנה גילרמן, שהתערוכות בגלריה לא תמיד נבחרו בשל איכותן, אלא בשל המסר הפוליטי שלהן, אין כל שחר. "הקיבוץ" ואני כאוצרת של הגלריה במשך עשר השנים האחרונות בחרנו תערוכות בשל איכויותיהן האמנותיות, בראש ובראשונה. מאחר שהמבט האוצרותי שלי נדד מהמרכז אל הפריפריה גיליתי איכויות ותכנים, שהמרכז התקשה להעניק להם לגיטימציה מלאה, או למד להבינם מאוחר יותר.

העובדה שפתאום השמאל נעשה ליברלי והחליט, ב"כאילו" סובלנות, להפנות את המבט לעבר האמנים בהתנחלויות, אינה משנה את העובדה, שאין קשר אמיתי בין שתי הקבוצות האזרחיות האלה ולא מתנהל ביניהן דיאלוג תרבותי ממשי. כאוצרת "הקיבוץ" העדפתי להציג את האמנות הזאת כנושא לדיון, ולא כתערוכה, שאכן לא עמדתי מאחוריה מבחינה אמנותית.

טלי תמיר

תל אביב



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו