בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

מעשה ידיה של ישראל

תגובות

בתגובה על מכתב למערכת "חבל ארץ מצרי לפלשתינאים" ("הארץ", 14.2)

דניאל ספיר קורא למצרים לנדב שטח אדמה לפלשתינאים כדי "לפתור את בעיית התפוצצות האוכלוסין" ברצועת עזה. מעניין שמעולם לא שמענו על פלשתינאי שפנה בבקשה כזאת אל המצרים. ישראל יוצרת בעיה ובמקום לנסות לפתור אותה מגישה את החשבון לארצות ערב.

רצועת עזה הצפופה ומוכת העוני היא מעשה ידיה של ישראל, שבשנת 1948 רוקנה עשרות ומאות כפרים ולא מעט ערים ועיירות, דחסה מאות אלפי תושבים שעד אז פירנסו את עצמם בכבוד לשטח של כ-10% מזה שבו חיו עד אז, הסירה מעצמה כל אחריות לגורלם והטילה אותו לפתחן של מדינות ערב. כך נשאר המצב גם כשהאוכלוסייה גדלה.

ישראל היא שכבשה את השטח ב-1967, הפכה אותו ל"שוק שבוי" למוצרי התעשייה הישראלית ומאגר של כוח עבודה זול וזמין, והפקיעה כרבע מן השטח הקטן הזה ומסרה אותו לידי קומץ מתנחלים. גם בימי אוסלו לא השתנה המצב באופן מהותי: הפיקוח על הגבולות נשאר בידי ישראל.

המינימום שנדרש מישראל - לפני שהיא באה בדרישות אל המצרים - הוא לצאת מרצועת עזה ולפתוח לתושביה את כל המעברים בים, ביבשה ובאוויר. זהו המפתח לפיתוח כלכלי כלשהו. אסור שרצועת עזה תהיה סוף התהליך - הפינוי שם צריך להיות תחילת הסוף של הכיבוש, גם בגדה המערבית.

לאחר שישראל תבצע בשלמות את חלקה, ולצדה תקום מדינת פלשתין בגדה המערבית ורצועת עזה, ייתכן שפלשתין תבקש ממצרים תוספת של שטח, וייתכן גם שמצרים תיענה לבקשה. עד אז, כדאי לגנוז את הדיון הזה.

שמחה תורגמן

נס ציונה



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו