בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

הומואים הם בני המין האנושי

תגובות

נתאר לעצמנו, שמבקר מסוים היה מציין בביקורתו על ספרו של סמי מיכאל, "אני מודה שאני חש רתיעה מעיראקים, הן עקב הפתיחות שבה החברה מקבלת אותם, והן עקב התנהגותם הם". האם היינו מתייחסים ברצינות לרשימת הביקורת?

זה אופן הראייה הראוי לקביעתו של סמי מיכאל, כי "אינני חושב שישנו מישהו בישראל ... ששירת את הקהילה הזאת כפי שעושה ציפר בכתיבתו על בני מינו". ראשית: ציפר ושאר ההומואים הם בני המין האנושי, אותו מין שגם קומוניסטים עיראקים לשעבר, סטרייטים למהדרין, משתייכים אליו. שנית, אולי עבור סמי מיכאל היווה ספרו של ציפר מהפכה מתקנת. אבל עבור רוב צרכני התרבות בישראל, מפגש עם יוצרים הומוסקסואלים הוא מפגש יום-יומי: הספרות העברית התברכה בכותבים הומוסקסואליים שרק העשירו אותה. אילן שיינפלד הוא דוגמה אחת. אלון חילו חיבר ספר ביכורים היסטורי מרתק. יוסי אבני חיבר ספרי אהבה יפהפיים, ששום ספרייה טובה אינה יכולה לוותר עליהם. דוד ארליך חיבר קובצי סיפורים נוגעים ללב (ובית הקפה שלו הוא מקום מפגש מקסים ליוצרים ואמנים). אבל כל אלה אינם עורכים ב"הארץ".

עופר דויטש

תל אביב



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו