ספר שאין בו פגם

שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה

עד כמה נאיבי צריך קורא להיות, על מנת לצפות לביקורת אובייקטיבית ואמיצה שתתפרסם במוסף ספרים של עיתון, שבו המבוקר (בני ציפר, לענייננו) הוא עורך מוסף תרבות וספרות?

התאמצתי ולא מצאתי שורה אחת שבה מוצא המבקר, הסופר סמי מיכאל, פגם או הערה כלשהם

בספרו של המבוקר. מותר גם מותר לנחש, שהדין - ומינון המתיקות - היו שונים לגמרי אילו פירסם סמי מיכאל - המעיד על עצמו כמי ש"נשא בקרבו רתיעה כלפי הומוסקסואלים" (כך!) - רשימה על ספריהם של סופרים הומוסקסואליים מוכשרים לא פחות מציפר, כמו יוסי אבני, יותם ראובני, אילן שיינפלד או מוטי אברבוך.

לבד מן התמיהה הקיומית הזאת, שמטילה צל כבד על המושג "ביקורת ספרותית" ומעניקה משמעות חדשנית למונח "חנפנות", צורמת גם קביעתו של מיכאל על "תרומתו העצומה של ציפר לקהילה ההומוסקואלית בישראל". חיוך עלה על פני. מי קובע זאת? סמי מיכאל, שהתגלה כאן בעליבותו הליברלית? ועל מה העניק לציפר את התואר? על שפירסם ספר? סופרים טובים לא פחות ממנו עשו כן. עורר מחאה כלשהי? לא. יצא באופן מסודר מן הארון? גם זה לא. קידם מישהו מ"בני מינו"? (ביטוי מעורר צמרמורת כשלעצמו, מבית מדרשו של ציפר?), לא ולא.

אני שומר את הרשימה כמופת. מופת איך לא צריכים לכתוב ביקורת.

דוד כרמלי-חכם

רמת גן

תגובות

משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ