העברית היא שפתם

שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה

בתגובה על "פגישה על הגבול" מאת שירי לב-ארי ("הארץ", גלריה, 17.2)

הסופר א"ב יהושע קרא "לסופרים החיים במקומות זרים להמשיך ולכתוב בשפת אמם, ולא לאמץ את שפת הכובשים והמדכאים שלהם". כלומר, ערביי ישראל הם בארצם, ואילו אנחנו כובשים ומדכאים והעברית שפתנו, אבל בגללנו הסופרים הערבים הם כ"חיים במקומות זרים". ומהם המקומות הזרים? משולים הם לגטאות, שבהם המשיכו היהודים להוציא ספרים גם כאשר היו מוקפים בגויים שונאי ישראל; ואם לדייק, מגטו ונציה ועד גטו ורשה.

ועידת יהדות, ישראל והעולם: מתיקון שבועות לתיקון עולם

מדוע ידידי א"ב יהושע אינו נושא את בשורתו ליהודים, למען שחרר אותם מן האנגלית המאחדת אותם? ולדרום אמריקאים, לשחררם מהספרדית שכבשה אותם? ולארצות אפריקה, לשחרר את סופריהן הכותבים אנגלית וצרפתית מעול הקולוניאליזם הלשוני? ובאיזו זכות הכרחנו אנחנו את עולי הארצות הערביות והמוסלמיות, ובהם אבות-אבותיו, לדבר בשפת הקולוניאליזם שלנו, העברית? הלוא הם יכלו להמשיך לדבר לאדינו וערבית, ואילו אחרים יידיש. כפי שאכן דיברו במושבות העלייה הראשונה וביישוב הישן.

אהוד בן עזר

תל אביב

תגובות

משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ