בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

העברית היא שפתם

תגובות

בתגובה על "פגישה על הגבול" מאת שירי לב-ארי ("הארץ", גלריה, 17.2)

הסופר א"ב יהושע קרא "לסופרים החיים במקומות זרים להמשיך ולכתוב בשפת אמם, ולא לאמץ את שפת הכובשים והמדכאים שלהם". כלומר, ערביי ישראל הם בארצם, ואילו אנחנו כובשים ומדכאים והעברית שפתנו, אבל בגללנו הסופרים הערבים הם כ"חיים במקומות זרים". ומהם המקומות הזרים? משולים הם לגטאות, שבהם המשיכו היהודים להוציא ספרים גם כאשר היו מוקפים בגויים שונאי ישראל; ואם לדייק, מגטו ונציה ועד גטו ורשה.

מדוע ידידי א"ב יהושע אינו נושא את בשורתו ליהודים, למען שחרר אותם מן האנגלית המאחדת אותם? ולדרום אמריקאים, לשחררם מהספרדית שכבשה אותם? ולארצות אפריקה, לשחרר את סופריהן הכותבים אנגלית וצרפתית מעול הקולוניאליזם הלשוני? ובאיזו זכות הכרחנו אנחנו את עולי הארצות הערביות והמוסלמיות, ובהם אבות-אבותיו, לדבר בשפת הקולוניאליזם שלנו, העברית? הלוא הם יכלו להמשיך לדבר לאדינו וערבית, ואילו אחרים יידיש. כפי שאכן דיברו במושבות העלייה הראשונה וביישוב הישן.

אהוד בן עזר

תל אביב



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו