מה שחסר בוועדת דוברת

שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה

עצם הגישה שבראש ועדה האמורה להציג המלצות לרפורמה בתחום החינוך, עומד אדם שהתמחותו איננה בתחום החינוך, אלא בעל הישגים בתחום ההיי-טק, מצביעה על צורת החשיבה וסדרי העדיפויות של המתיימרים לבצע את מדיניות הרפורמות בחינוך.

האם יש להניח כי התייעלות מערכת החינוך עשויה לקבל השראתה ממודל של חברות הזנק בתחום העסקי?

ייתכן שהתשובה חיובית בעיני רבים מהנוגעים בדבר, אם אכן בית הספר ותלמידיו (על הוריהם) נתפשים על ידי המדינה כ"עסק", שיש בו תשומות, תשואות, קרן, ריבית ועוד, אבל ברור כי גישה כזאת לא תצמצם פערים חברתיים בין המרכז העשיר לפריפריה המדולדלת, בין העשירון העליון לתחתון.

די לעיין בגישת הדו"ח הקובעת כי אחת הדרכים שבהן יימדד המורה בכיתה תהיה על פי רמת ההישגים של תלמידיו. באילו הישגים מדובר? בכינון מכונה של קלט ופלט? בטכנולוגיה של הידע? כיצד יימדד הסולם הערכי? כיצד יוקנו רעיונות, אידאות, עקרונות מוסר? האם יהיה ראוי וכלכלי להקדיש זמן לעניינים "לא כדאיים" כגון אלה? מה יהיה על תלמידים חלשים יותר? האם לא תהיה מוטיווציה "לברירה טבעית" של החלשים בכיתה להביא לשילובם במסגרות "ירודות" יותר?

האם כדרכן של מערכות המתקיימות על בסיס הישרדותי בלבד לא ייווצרו ממילא בתי ספר "טובים" יותר ו"טובים" פחות?

יש לקוות שלמורים יעמדו אורך רוח ויכולת ארגונית כדי להשבית לזמן ממושך ככל שיידרש את מערכת החינוך, כדי שנציגיהם ומומחים בתחום החינוך ישולבו בדיוני הוועדה, לערוך בהמלצותיה את התיקונים הראויים, כי בנפשנו (ובנפש ילדינו) הדבר.

ד"ר אילן מקובר

צור הדסה

תגובות

משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ