בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

הרס בתים בניגוד לאמנת ז'נווה

תגובות

בהתייחסות להריסה המאסיווית של בתי אזרחים חפים מפשע בשטחים הכבושים לא ניתן משקל ראוי להיבטים המשפטיים הנוגעים לנושא.

סעיף 53 לאמנת ז'נווה הרביעית משנת 1949, בנוגע להגנת אזרחים בעת מלחמה, אוסר על המדינה הכובשת להשמיד רכוש השייך לאנשים פרטיים או למדינה, אלא אם כן הריסת הרכוש דרושה בהחלט ככורח של פעולות צבאיות.

סעיף 147 לאמנה קובע, כי השמדה רחבת ממדים שאינה מוצדקת על ידי כורח צבאי, המבוצעת באופן זדוני או לא חוקי או לא מוצדק, היא הפרה חמורה של האמנה. מדינת ישראל היא צד לאמנת ז'נווה והצהירה שהמשפט הבינלאומי ההומניטרי שבאמנה זו יכובד על ידה.

סעיף 33 לאמנה אוסר הטלת עונשים קיבוציים על אנשים המוגנים על ידי האמנה בשל מעשים שהם לא ביצעו אישית.

הוראה דומה מצויה בסעיף G) 23) בתקנות האג בנוגע לדינים והמנהגים של מלחמה ביבשה, ויש לראות בהרס המאסיווי כאמור גם הפרה של הוראות אלה.

אם צה"ל יבקש לבסס את השמדת רכוש הפרט על תקנות ההגנה (שעת חירום) 1945, הידועות לשמצה, הרי די להפנותו לתגובתה הנסערת של הסתדרות עורכי הדין בארץ ישראל (כתיאורה אז) נגד ההוראות הדראקוניות של אותן תקנות.

עלי נתן, שופט בדימוס

נציג המדינה בוועדה המכינה של בית הדין הפלילי הבינלאומי

ירושלים



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו