בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

כבר אז היתה סכנת מלחמת אחים

תגובות

בכרך הרביעי שיצא באחרונה של "קנאת דוד", הביוגרפיה המקיפה של שבתי טבת על דוד בן-גוריון, נכלל חומר מעניין על מחלוקת קשה שהתגלעה בין גיבור הספר, שהיה אז יו"ר ההנהלה הציונית, לבין אליהו גולומב, מראשי ה"הגנה", הכפוף לו.

היישוב היה נתון עדיין בשלב האחרון של "המרד הערבי" ותחת הזעזוע של פרסום "הספר הלבן" במאי 1939. ביוזמה של כמה אישים ציונים ובהם פנחס רוטנברג, נעשה ניסיון להביא לפיוס בין בן-גוריון לזאב ז'בוטינסקי, מנהיג התנועה הרוויזיוניסטית, שפרשה מההנהלה הציונית והקימה הסתדרות ציונית נפרדת. אליהו גולומב, שנתמך על ידי רוב ראשי מפא"י, כולל ברל כצנלסון ומשה שרתוק, צידד בהסכם בין הנהגות ה"הגנה" והאצ"ל מחשש להחרפת היחסים וסכנת מלחמת אחים. בן-גוריון התנגד לעמדה זו בטענה כי ה"הגנה" חזקה דיה לעמוד כנגד ארגון, שמעשי הטרור שלו נגד אוכלוסייה ערבית נוגדים גם את המדיניות הציונית.

אנו למדים מכך כי בן-גוריון התעמת רוב שנותיו לא רק עם יריביו הפוליטיים מחוץ למחנה שבהנהגתו, אלא גם עם המקורבים אליו ביותר. כמו כן המושג "סכנת מלחמת אחים" עלה לסדר היום הציבורי בפרשיות שונות לפני הקמת המדינה.

ד"ר דן גלעדי

תל אביב



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו