כבר אז היתה סכנת מלחמת אחים

שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה

בכרך הרביעי שיצא באחרונה של "קנאת דוד", הביוגרפיה המקיפה של שבתי טבת על דוד בן-גוריון, נכלל חומר מעניין על מחלוקת קשה שהתגלעה בין גיבור הספר, שהיה אז יו"ר ההנהלה הציונית, לבין אליהו גולומב, מראשי ה"הגנה", הכפוף לו.

היישוב היה נתון עדיין בשלב האחרון של "המרד הערבי" ותחת הזעזוע של פרסום "הספר הלבן" במאי 1939. ביוזמה של כמה אישים ציונים ובהם פנחס רוטנברג, נעשה ניסיון להביא לפיוס בין בן-גוריון לזאב ז'בוטינסקי, מנהיג התנועה הרוויזיוניסטית, שפרשה מההנהלה הציונית והקימה הסתדרות ציונית נפרדת. אליהו גולומב, שנתמך על ידי רוב ראשי מפא"י, כולל ברל כצנלסון ומשה שרתוק, צידד בהסכם בין הנהגות ה"הגנה" והאצ"ל מחשש להחרפת היחסים וסכנת מלחמת אחים. בן-גוריון התנגד לעמדה זו בטענה כי ה"הגנה" חזקה דיה לעמוד כנגד ארגון, שמעשי הטרור שלו נגד אוכלוסייה ערבית נוגדים גם את המדיניות הציונית.

ועידת יהדות, ישראל והעולם: מתיקון שבועות לתיקון עולם

אנו למדים מכך כי בן-גוריון התעמת רוב שנותיו לא רק עם יריביו הפוליטיים מחוץ למחנה שבהנהגתו, אלא גם עם המקורבים אליו ביותר. כמו כן המושג "סכנת מלחמת אחים" עלה לסדר היום הציבורי בפרשיות שונות לפני הקמת המדינה.

ד"ר דן גלעדי

תל אביב

תגובות

משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ