בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

מניעים אישיים להחלטות הגדולות

תגובות

בתגובה על "לא מספיק מנהיג" מאת יואל מרקוס ("הארץ", 22.2)

יואל מרקוס מבקר בחריפות את בנימין נתניהו על הצבעתו בממשלה נגד תוכנית ההתנתקות. כדי להמחיש את קוצר ראותו של זה משתמש מרקוס באמרתו של הנרי קיסינג'ר, ש"לישראל אין מדיניות חוץ, רק פנים". זהו אולי הזמן המתאים ביותר לבקש מפובליציסטים ואוחזים במקלדת אחרים להפסיק להשתמש באמרה שחוקה זו בבואם לקדם רעיון כזה או אחר. אפילו היתלות באילן גבוה כקיסינג'ר אינה מקנה תוקף רב יותר למשפט, שהוא מוטעה כל כך ביסודו.

הקשר בין מדיניות פנים לחוץ אינו ניתן לניתוק. האם אפשר להבין את "דיפלומטיית הדילוגים" של קיסינג'ר במזרח התיכון בלי להביא בחשבון את כמיהתו הנואשת של הנשיא אז ריצ'רד ניקסון להישג בינלאומי משמעותי, בעודו טובע בבצת ווטרגייט, שהוא קיווה כי יציל את נשיאותו? האם אפשר לנתק בין התנגדותו של הקאנצלר גרהרד שרדר למלחמה האחרונה בעיראק לבין מצבו הרעוע בסקרים לפני הבחירות האחרונות בגרמניה, והעובדה שרוב הציבור הגרמני מתנגד למלחמה זו? עמדה, שהובילה בסופו של דבר למהפך בסקרים ובחירתו מחדש.

גם הדחתו של אלכסנדר הייג על ידי רונלד רייגן בשנת 1982, מקורה יותר בסיבות פנים-ממשלתיות, שבסיסן חילוקי דעות מהותיים עם הנשיא בסוגיות מגוונות, ועל רקע הופעתו בטלוויזיה מיד לאחר ניסיון ההתנקשות בנשיא, ופחות על רקע מתן האור הצהוב לישראל לתקוף בלבנון? לכך יש עוד דוגמאות רבות נוספות, והן כמספר ההחלטות האסטרטגיות המהותיות שמדינות באשר הן מחליטות בזירה הבינלאומית.

כדי לבקר את נתניהו והתנהלותו מספיקות העובדות.

גלי דגן

הרצליה



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו