בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

ספרות וזהות לאומית

תגובות

בתגובה על מכתב למערכת "העברית היא שפתם" ("הארץ", 22.2)

אילו היה אהוד בן עזר טורח לטלפן לידידו ולברר מה נאמר במפגש הסופרים בגשר חוסיין, הוא היה מונע מעצמו לבלבל כל כך את היוצרות במכתב למערכת.

נושא הסימפוזיון הקצר שנערך שם היה זהות, מקום ושפה. והדברים הקצרים שנשאתי שם כוונו בעיקר נגד תהליך הגלובליזציה התרבותית אשר יגרום לכך שבעוד חמישים או מאה שנים הכל בעולם ייכתב במין אנגלית אינטרנטית כזאת. דיברתי על הקשר העמוק בין זהות לאומית, טריטוריה לאומית ושפה לאומית. ולכן דיברתי גם בזכות הטיפוח של הזהות המקומית אם לאומית ואם אפילו אזורית, מתוך מתן כבוד לשפות לאומיות או אפילו אזוריות שיכולות לבטא ביתר עמקות את הקודים הנסתרים של הזהות הלאומית.

דיברתי על כך שהספרות האנגלית, הצרפתית, ההולנדית, הגרמנית ואחרות אמנם מרוויחות מאוד מכך שסופרים מן העולם השני והשלישי, שמגדירים את עצמם כגולים, כותבים בשפות שמוגדרות על ידם כשפות של מדכאים וכובשים לשעבר, אבל השפות הלאומיות שמהן באו סופרים אלה מפסידות כתיבה שהיתה יכולה להעמיק את הזהות הלאומית ובכך לעשות את הפסיפס העולמי עשיר ומורכב יותר.

הערבים הישראלים אינם חיים בגלות, הם כמונו חיים במולדתם הלאומית. כשסופרים ערבים ישראלים כותבים בעברית הספרות העברית מרוויחה גוון לשוני ותרבותי חשוב וחדש, אבל הספרות הערבית מפסידה חוויה חדשה בלשונה שלה.

א"ב יהושע

חיפה



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו