בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

יצרים סבילים

תגובות

ראובן מירן סוקר ב"הארץ, ספרים" (2.2) כתב עת המוגדר רדיקלי ("מטעם"), ומתפעל במיוחד ממאמר ביקורת שנכתב לכאורה נגדי בידי דוקטורנט בשם עודד שכטר (אני אומר "לכאורה" מסיבה שתתברר מיד).

מחבר זה מייחס לי עמדה, המגייסת את שפינוזה לאידיאולוגיה הציונית הדורשת מדינה ליהודים, ורואה בו אחד ממייסדיה. מה לעשות, ועמדתי היא בדיוק הפוכה. אני דווקא כתבתי נגד הניכוס הציוני של שפינוזה. טענתי היתה - בניגוד לקלויזנר, בן גוריון, סוקולוב ומנהיגים ציוניים אחרים - כי טעות לראות בשפינוזה את הציוני הראשון. לכן לא הבנתי למי בדיוק כיוונו מירן ושכטר בהתקפתם. אולי הם מחליפים אותי עם סטיבן סמית מאוניברסיטת ייל, שאמנם רואה בשפינוזה - בניגוד לעמדתי - את אחד מאבות הציונות? אם כך, לכבוד הוא לי. סמית הוא מלומד רב ערך גם כשהוא שוגה.

מירן מתבסס על ציטטה שלא כתבתי מעולם. ואלה דבריו: "לדעת יובל, כמצוטט אצל שכטר, 'האופן היחיד התקף מבחינה פילוסופית-שפינוזיסטית, שבו יכולים היהודים להוסיף לשלוט בעצמם בעידן המודרני, הוא במסגרת מדינה יהודית ממשית'". פסוק זה אינו משלי ולא כתבתי אותו בשום מקום, אבל זה לא מפריע למירן להביא אותו בתוך מרכאות. על יסוד ה"ציטוט" הזה, מירן מביא בהתפעלות את "פירושו" של שכטר לאמור: "האתיקה של שפינוזה, אמור מעתה, היא הבסיס האונטולוגי-מיטאפיסי לקיום הממשי... שמשמעו אליבא דיובל, מדינה יהודית ליהודים, וכפי שיתברר: ליהודים בלבד".

זהו, במחילה, קשקוש מוחלט. כל עוד העולם בנוי ממדינות לאום אני בהחלט בעד שליהודים תהיה "מדינה ממשית", אבל אין לכך כל אסמכתה נורמטיבית אצל שפינוזה, ולדעתי לא יכולה להיות. שפינוזה חזה אפשרות שתקום מדינה יהודית, אבל לא המליץ על כך, כי פירושה בשבילו היה מדינה תיאוקרטית, והוא היה אויב התיאוקרטיה (ראו בספרי "שפינוזה וכופרים אחרים", עמ' 218-216). מניפולציה? אי הבנת הנקרא? כנראה שני הדברים. בצד צורות מבוזרות של ידע, השיח הפוסטמודרני יוצר גם חוסר יכולת לייחס לכותב את דבריו שלו, וגיבוב המייחס לו עמדות אחרות לחלוטין, מעין ענף ספורט מילולי החסר עמוד שדרה אינטלקטואלי.

מניסיוני בתרגום למדתי, שחסרות בעברית מלות יסוד רבות בפילוסופיה, ובו בזמן כבר יש בלבול וחוסר אחידות בין תרגומים קיימים לאותו מונח. לכן הצעתי לאקדמיה ללשון עברית שתסייע לפילוסופים בישראל להגיע למילון מונחים מוסכם, כפי שסייעה בעבר לפסיכולוגים ולאחרים. על כך מסתער עלי מירן באמצעות שכטר בחמת זעם, כאילו הצעתי לכונן מדינה אורווליאנית. נאמר עלי שאני "תובע ממוסדות השלטון של המדינה לקבוע באופן חד-משמעי את משמעות המושגים ואת המילון הפילוסופי המותר" - כאילו מדובר בצנזורה על המחשבה, ירחם השם, וביצירת עצם המושגים על ידי המדינה.

למעשה, האקדמיה ללשון, מוסד מדעי ולא שלטוני, מעמידה לרשות העוסקים במקצוע מסוים את הידע בעברית של חבריה, כדי שיגיעו להסכמה על מלים עבריות חדשות - על מלים, ולא, כמובן, על משמעויות פילוסופיות של מושגים - שבהן נסמן מושגים הקיימים זה כבר בלשונות אחרות. מדובר בעניין של זרימה ודיוק בתקשורת, שדוברי שפות ותיקות יותר נהנים ממנה; ובסופו של דבר, הכל עומד למבחן ההתקבלות על ידי ציבור המשתמשים. על כך מגבבים מירן ושכטר הרבה מדרשים של הבל, ומירן מסיים בהצהרה דרמטית נגד "השתלטות השלטונות הממלכתיים-לאומיים על הלשון והמחשבה". הבנה בסיסית בהבדל שבין מסמן למסומן היתה חוסכת ממנו את ההתבזות הזאת.

מירן מודיע לקוראיו שתרגומי ל"אתיקה" של שפינוזה עבר ללא תשומת לב. זו לא היתה דעת המו"ל (הקיבוץ המאוחד), שדיווח על עשרות אזכורים בתקשורת ואלפי עותקים שנמכרו תוך חצי שנה; ולא דעתם של דוברים רבי משקל בשלושה אירועים פומביים שנערכו בשלוש הערים הגדולות, וגם לא דעת מוסף הספרים של העיתון הזה, "הארץ", שדיווח במשך כארבעה חודשים רצופים שהתרגום נמצא ברשימת רבי המכר. אבל סליחה, אל נבלבל את מירן עם עובדות.

"שנאה לעולם אינה יכולה להיות טובה" אומר שפינוזה (אתיקה ד': 45). ראובן מירן תירגם שני ספרים קצרים על שפינוזה, אך חבל שלא הפנים את דבריו נגד יצרים סבילים (passiones) כמו שנאה, טינה וקנאות, שיסודם בעצב, והם פוגעים בעיקר בבעליהם ומחלישים את דעתו.

ירמיהו יובל

הרצליה



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו