בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

מאמץ אדיר של הנכים

תגובות

בתגובה על "מצהיבים בלהט שמש" מאת דנית ניצן ("הארץ", גלריה, 23.2)

לאחר קריאת הכתבה הבנתי את טענות הנכים על העדר התייחסות לקיומם ולדרישותיהם.

רבים הנכים בישראל, אבל המודעות לקיומם וצרכיהם קטנה. חוסר מודעות זה בא לידי ביטוי בהעדר גישה נאותה למבנים בכלל ולמבני ציבור בפרט וקושי רב בשימוש בתחבורה הציבורית, אם בכלל. חניה של מי שאינם נכים במקומות חניה המיועדים לנכים היא דבר שבשגרה.

גישה דומה התבטאה בכתבתה של דנית ניצן.

בתשע בבוקר הוזנקו כארבעים נכים, שהשתתפו במרתון עין גדי ברכיבה על אופני יד למרחק של 21 ק"מ. המשתתפים היו כרותי גפיים, או משותקים המשתמשים בידיהם כדי לרכוב על אופני יד. השתתפות זו היא חלק ממאבקם במר גורלם.

אני עמדתי בשולי הכביש קרוב לקו הזינוק וצפיתי בכל ההזנקות. כל ההזנקות, מבחינתי, היו מרגשות, אך יותר מכל ריגשה אותי ההזנקה של הנכים. ברור שהמגבלות הגופניות דורשות מהם מאמץ אדיר כדי להשתתף במרוץ הזה.

בכתבה אין התייחסות כלל לנכים, שגם הם רכבו בחום הכבד. הם הוזנקו חמש דקות לפני הילדים, שהכתבת כן התייחסה אליהם. נראה, כי כביכול הנכים שקופים - גם במרתון עין גדי לא ראו אותם.

חנה לב

חיפה



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו