מאמץ אדיר של הנכים

שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה

בתגובה על "מצהיבים בלהט שמש" מאת דנית ניצן ("הארץ", גלריה, 23.2)

לאחר קריאת הכתבה הבנתי את טענות הנכים על העדר התייחסות לקיומם ולדרישותיהם.

רבים הנכים בישראל, אבל המודעות לקיומם וצרכיהם קטנה. חוסר מודעות זה בא לידי ביטוי בהעדר גישה נאותה למבנים בכלל ולמבני ציבור בפרט וקושי רב בשימוש בתחבורה הציבורית, אם בכלל. חניה של מי שאינם נכים במקומות חניה המיועדים לנכים היא דבר שבשגרה.

גישה דומה התבטאה בכתבתה של דנית ניצן.

בתשע בבוקר הוזנקו כארבעים נכים, שהשתתפו במרתון עין גדי ברכיבה על אופני יד למרחק של 21 ק"מ. המשתתפים היו כרותי גפיים, או משותקים המשתמשים בידיהם כדי לרכוב על אופני יד. השתתפות זו היא חלק ממאבקם במר גורלם.

אני עמדתי בשולי הכביש קרוב לקו הזינוק וצפיתי בכל ההזנקות. כל ההזנקות, מבחינתי, היו מרגשות, אך יותר מכל ריגשה אותי ההזנקה של הנכים. ברור שהמגבלות הגופניות דורשות מהם מאמץ אדיר כדי להשתתף במרוץ הזה.

בכתבה אין התייחסות כלל לנכים, שגם הם רכבו בחום הכבד. הם הוזנקו חמש דקות לפני הילדים, שהכתבת כן התייחסה אליהם. נראה, כי כביכול הנכים שקופים - גם במרתון עין גדי לא ראו אותם.

חנה לב

חיפה

תגובות

משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ