שגיאות מי יבין

שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים

בתגובה על "בין לשון לשלטון" מאת יוסי שריד ("הארץ", 18.2)

המאמר נקרא ונשמע כמעט כשריד צורב עמוק בלב, שנותר מלשוננו העברית התקנית העשירה.

חולשתה של העברית שלנו, בעיקר המדוברת, נובעת, לדעתי, בעיקר ממקורם של אלה הקרויים בחירי הציבור, שעליהם היה לשמש מופת בדיוקי הבעתה של לשוננו, ובוודאי מהתקשורת על כל צורותיה. אבל הם אינם עושים כן, בוודאי מקוצר רוח ומעם-הארצות.

נראה כי בעיני רבים, ובראשם נבחרי העם, השפה העברית מוערכת כשפחה חרופה, שהדעת האקדמית ה"מערבית" המתקדמת לא תמיד מחשיבה אותה. לא תמיד רואים כהכרח להקפיד על כך שתבוטא כהלכה, כלשון תקנית עשירת תוכן ובעיקר בהגייה נכונה של כל אותיותיה, שלא תצאנה חבוטות ומעולעות.

צודק שריד באומרו, שאין כל צורך להתבטא בלשון מפוטמת, מנופחת, מה שקרוי "לשון מליצית", אלא פשוט בלשון תקנית מכל בחינה: דקדוק, דיוק, הגייה נכונה וכו'.

חבל לי רק, שאת המאמר תלה שריד על קרס פוליטי, שנכרך בשמו של שמעון פרס, מבחירי מנהיגיו של עמנו לדורותיו, בשל מלה נואלת שנפלה בדבריו. על כולנו לזכור תמיד את הפסוק מתהלים: "שגיאות מי יבין". רק מי שמבין עושה שגיאות.

שמעון אביזמר

תל אביב

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ