בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

שגיאות מי יבין

תגובות

בתגובה על "בין לשון לשלטון" מאת יוסי שריד ("הארץ", 18.2)

המאמר נקרא ונשמע כמעט כשריד צורב עמוק בלב, שנותר מלשוננו העברית התקנית העשירה.

חולשתה של העברית שלנו, בעיקר המדוברת, נובעת, לדעתי, בעיקר ממקורם של אלה הקרויים בחירי הציבור, שעליהם היה לשמש מופת בדיוקי הבעתה של לשוננו, ובוודאי מהתקשורת על כל צורותיה. אבל הם אינם עושים כן, בוודאי מקוצר רוח ומעם-הארצות.

נראה כי בעיני רבים, ובראשם נבחרי העם, השפה העברית מוערכת כשפחה חרופה, שהדעת האקדמית ה"מערבית" המתקדמת לא תמיד מחשיבה אותה. לא תמיד רואים כהכרח להקפיד על כך שתבוטא כהלכה, כלשון תקנית עשירת תוכן ובעיקר בהגייה נכונה של כל אותיותיה, שלא תצאנה חבוטות ומעולעות.

צודק שריד באומרו, שאין כל צורך להתבטא בלשון מפוטמת, מנופחת, מה שקרוי "לשון מליצית", אלא פשוט בלשון תקנית מכל בחינה: דקדוק, דיוק, הגייה נכונה וכו'.

חבל לי רק, שאת המאמר תלה שריד על קרס פוליטי, שנכרך בשמו של שמעון פרס, מבחירי מנהיגיו של עמנו לדורותיו, בשל מלה נואלת שנפלה בדבריו. על כולנו לזכור תמיד את הפסוק מתהלים: "שגיאות מי יבין". רק מי שמבין עושה שגיאות.

שמעון אביזמר

תל אביב



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו