הניצולים הגיעו, רק הח"כים לא באו

שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה

אני מתבייש. מעולם לא הרגשתי כה מושפל כמו באזכרה לראול ולנברג שהתקיימה במליאת הכנסת ב-1 בפברואר. באזכרה נכחה אחייניתו של אדם אציל זה, שישבה ביציע והשקיפה על הכיסאות הריקים בפרלמנט היהודי. הכנסת קיימה אזכרה לאדם שסיכן את חייו למען הצלת אלפי יהודים בהונגריה, אך פרט לשר הבינוי והשיכון יצחק הרצוג שום חבר ממשלה לא ראה לנכון לכבד בנוכחותו את ישיבת האזכרה. במליאה נכחו רק מספר קטן של ח"כים, שדיפדפו בניירות שלפניהם או היו שקועים בשיחה. כן נכחו כמה מכובדים של "יד ושם" ומומחים בחקר השואה, לצד קהל הניצולים שבאו לכבד את זכר מצילם.

מעמד זה תואר כ"אזכרה חגיגית במליאה". למטרה זו הביא "יד ושם" (מחלקת הסברה והנצחה) מאות אנשים מבוגרים, רובם ככולם מעל גיל 75, ניצולי שואה שטרחו ובאו עם מקלות ההליכה שלהם ועל גבם תרמיל כבד - הסבל והזיכרונות מהימים ההם. בקושי רב עלו על האוטובוסים מוקדם בבוקר ונסעו במשך שעות כדי להיות באזכרה.

האם היו לח"כים ולשרים ישיבות כה חשובות באותו יום שלא היתה כל אפשרות, ואפילו לשעה קלה, להגיע לאולם המליאה כדי להתייחד עם זכרו של מי שהציל יהודים ממוות אכזרי בידי הנאצים והפשיסטים ההונגרים?

אני עצמי ניצול שואה ועברתי שבעה מדורי גיהנום. אירגנתי את נסיעתם של אחי לכנסת,והם באו למרות גילם המופלג, חולים וחלשים, כדי לכבד את זכר ולנברג.

יש לברך את אנשי "יד ושם" על יוזמתם ומאמציהם לקיים יום זיכרון זה.

אברי (אברהם) רוביצ'ק

נהריה

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ