שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל

המתנ"סים אינם גרוטאות

שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה

לא אחת אתה עוצר ברמזור אדום ולפניך עומדת "גרוטאה" עצובה, שעל חלונה האחורי תלוי שלט שמכריז "מוכרים אותי". קשה להתעלם מהמרירות המאופקת על כך שהבעלים בוגד בקשר הממושך עם מכוניתו, ומפריט את הנכס שלו לכל המרבה במחיר.

באחרונה מצאתי את עצמי מהרהר בסוגיה הקשה הזאת, עקב החלטת החשב הכללי במשרד האוצר למכור ולהפריט את "החברה למתנ"סים", שאליה אני קשור כבר יותר מ-20 שנה.

וכמו הגרוטאה (אני לא ממש צעיר), אני חש את התחושה הצורבת של הבגידה. אבל אני לא העניין כאן... ולמי בכלל אכפת שמוכרים אותי או את המתנ"ס שלי. העניין הוא, שלהבדיל, מכונית ישנה עוד אפשר למכור, אבל כאן מה מנסים למכור?

ועידת יהדות ישראל והעולם

הרי החברה למתנ"סים ושלוחותיה - המרכזים הקהילתיים הפרושים ברחבי הארץ - אינם נכס ממשלתי בר-מכירה. המתנ"סים שייכים בכלל לרשויות המקומיות. אם כן, מה אפשר למכור כאן:

* הפעלה לנוער, קידום נוער, ונוער מנותק?

* הפעלת מועדונים לעולים חדשים?

* אירועים וטקסים קהילתיים?

* מועדוני קשישים?

* הפעלות לנכים, לאוכלוסייה מיוחדת?

* הנחות וסיוע לתושבים מתקשים?

* פעילות של התנדבות ועזרה לזולת?

* מרכזי למידה לילדים המתקשים בלימודים?

* צהרונים - לטיפול חם בילדים עד שהוריהם חוזרים מהעבודה?

זוהי רק תחילתה של הרשימה הארוכה של פעילות המתנ"סים.

וכך, אם תראו את החשב הכללי ברמזור, צפרו לו ואמרו לו, שעל ה"גרוטאה" שלו הוא יקבל יותר.

ואיפה עוגמת הנפש? ואיפה האחריות הקהילתית? ומה ביחס לחלשים בקהילה - הם "גרוטאות" בעיניכם?

אבי רגב, מנהל מתנ"ס

אפרת

תגובות