בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

שיעור בענווה 2

תגובות

לא זו בלבד שביקורתו המלומדת של הד"ר עמינדב דיקמן על ספר המסעות הספרותיים של רינה ליטוין"הייתי כאן" המשופעת בהטפת מוסר בכל פסקה, מסתיימת במלים "ענווה, ענווה". לאורך כל המאמר מוזהר הקורא שהמבקר מצוי בחברתם של חוגים חשובים, כגון תומס אקווינאס ובנדיקטוס הקדוש "שהמליצו מאוד על ענווה".

מה היה חוסר הענווה שזיכה את רנה ליטוין בהשתפכות ביקורתית מלומדת כל-כך, אשר "טורחת להרשים את קוראיה שהיא בקיאה בכל המקומות והתרבויות שרנה ליטוין סיירה בהם"? הפוסל במומו פוסל. המאמר של דיקמן רווי אסמכתאות והסתמכויות על גדולי הכנסייה הנוצרית, גדולי המשכילים הרוסיים ויוצרים עבריים כחיים לנסקי ויצחק אורפז, ועוד ועוד, לצורך ושלא לצורך. ואולי יש נימה אוטוביוגרפית בקביעתו: "מכאן, מיצר התנאות משולח-רסן, צומחת שמיטת השמות האינסופיות".

הקורא התמה לנוכח שצף-קצף התוכחה האישית-כמעט יחפש - וימצא - את שורש הרוגז על "חוצפתה" של רנה ליטוין שהעזה להוציא ספר-מסעות-ספרותי בביטוי הבא: "ליטוין מתרגמת מנוסה ועתירת-הישגים הן בפרוזה, הן בשירה, ובעצמה משוררת, בעברה, יודעת לכתוב עמודי פרוזה פיוטית, משובצי דימויים נאים, פלסטיים, אף משעשעים לפרקים". על דברי אמת כגון אלה, שהושלכו לתוך יורה זו של ביקורת שלוחת-רסן בהתבטאויותיה, על גבול הפסילה האישית, היה רש"י נוהג לזמר "מלאך רע עונה אמן בעל כורחו".

ד"ר אברהם וולפנזון

חיפה



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו