מי שחשקה נפשו בפרי

שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים

הצטערתי לשמוע על החלטתו של בית משפט השלום בבאר שבע לזכות אדם שנחשד בגניבת פירות, בנימוק שמדובר בגניבה בערך פעוט, או בשפה המשפטית "זוטי דברים". אינני יודע כמה פירות מנגו לקח לעצמו אותו אדם מהמטע במושב שדה ניצן, אולם אני חושב שאין זה לב העניין. אם הגניבה היתה בערך נמוך, היה השופט יכול להסתפק בקנס סמלי, או בעונש "חינוכי" אחר. זיכוי אדם שנטל פירות ממטע משדר מסר מסוכן לציבור, שלפיו: רכושם של החקלאים הפקר.

מעניין מה היה פוסק בית המשפט, אילו היה הנאשם נכנס לביתו של אזרח ולוקח משם "זוטי דברים" כמזכרת. האם גם אז היה יוצא זכאי? אין שום הבדל בין כניסה למטע או לשדה פרטי של חקלאי ולקיחת פירות או ירקות בלי אישור לבין גניבה מתוך בית.

בשנים האחרונות מתמודדים החקלאים עם מכת גניבות אדירה. יש בישראל מאות אנשים שפרנסתם באה להם מעמלם של החקלאים. הם נכנסים מדי לילה, או אף באור יום, לתוך שטחם של החקלאים ומרוקנים מאות קילוגרמים של פרי לתא המטען של רכבם. בענף האבוקדו בלבד היקף הגניבות מגיע, על פי הערכה, ל-1,500 טונה פרי בשנה, שערכן שישה מיליוני שקל.

גם מגדלי הדבורים סובלים מגניבות של כוורות, וכמוהם הבוקרים. רוב הגנבים אינם נתפסים, אבל גם כשמישהו מובא לבית המשפט פוטרים אותו השופטים בעונשים מגוחכים. במקרה שלפנינו הסתיים העניין בזיכוי.

מי שחשקה נפשו להתנסות בקטיף של פרי אינו צריך לגנוב. עשרות משקים חקלאיים ברחבי הארץ פתחו בשנים האחרונות את שעריהם לציבור הרחב. עם ישראל מוזמן בהמוניו, בעונות המתאימות, לקטיף דובדבנים, לקטיף עצמי של פרחים, לסיורים במטעים ובחממות, ולדיג. התיירות החקלאית עולה כפורחת ומקרבת שכבות רבות בציבור לחקלאות בדרך נעימה וחוקית, כשהחקלאי מתוגמל בעבור עבודתו.

יוסטה בלייר

מזכ"ל התאחדות חקלאי ישראל

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ