בזמן שהאיש לידך מדבר בטלפון הנייד

שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה

האם הרכבת שייכת לתחום התחבורה הציבורית? האם הקרונות שבהם ישובים אנשים על ספסלים בשעת נסיעה ממקום A למקום B הם תחום ציבורי? מדוע התערבבו התחומים הציבורי והפרטי? הלנצח נקשיב במקום ציבורי לשיחות פרטיות בקולי קולות, לנושאים שאינם מעניינם של יתר הנוסעים? נושאים עסקיים, פרטיים, עסקאות שהתבצעו ויש בהן פגמים, ויכוחים בלתי נלאים, שכנועים, מחלות של אנשים. נשמע על מצבו הרפואי של אב, או בן משפחה אחר, הזקוק לטיפול, שמלת הכלה שנתפרה, עוול שנעשה לזולת, רכילות שנשמעה, משוחחת קוראת חמס על עוול שנעשה לה במקום אחר, שיחה של נערה עם חבר, אהוב, פרטי-פרטים אינטימיים.

האם נהפכו האנשים לקהל בלי בחירה, שומעים מונולוגים בנושאים שונים ומשונים שהם בגבולות התחום הפרטי? האם המשוחחים שיחות כאלה ואחרות בטלפון הנייד זקוקים לקהל, זקוקים לבמה, זקוקים שיישמע קולם, שנקשיב לדברם? האם משתמשי הטלפון הנייד זקוקים להקשבה, ולא משנה מי המקשיב? האם זקוקים הם לתשומת לב מציבור אנשים שאינם מכירים? או אולי נהפכו הנוסעים האחרים ללא קיימים?

ועידת יהדות, ישראל והעולם: מתיקון שבועות לתיקון עולם

יושב אדם עם חברו במקום ציבורי - מסעדה, אולם קונצרטים, תיאטרון, וכוחו המשתלט של הטלפון הנייד עליו. אנשים נמצאים בהווה במקום אחד כדי להוכיח כי בו-בזמן, באותה שעה, באותו חלקיק של שנייה, הם חיים גם מצב אחר, מדברים אל מקום אחר באמצעות הנייד. בקולי קולות.

אולי כדאי לארגן ברכבת קרונות נפרדים למשוחחים בטלפון הנייד ולאלה שמעוניינים להעביר את הנסיעה בשקט, בקריאה, בפתירת תשבץ או בהרהורים. מתי יחוקקו חוק התנהגות בנוגע לשיחות בטלפון הנייד במקום ציבורי?

כפי שיש אזורים למעשנים, מן הראוי שיהיו גם אזורים למשתמשים בטלפון הנייד, נפרדים ממחפשי שקט.

רותי להט

חיפה

תגובות

משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ