בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

המשורר אינו שתקני כלל וכלל

תגובות

גל קרניאל מציירת את המשורר המדבר בספרי "שיר הלב" ("הארץ, ספרים", 9.2)בדגם קווזי-בודהיסטי בהסתמך על שני שירים הנוגעים בשקט המופיעים בספר. היא מתארת את המשורר כאדם המעדיף את שלמותה של הנירוונה על חיי ההתנסות. אבל שיר השקט הראשון מסתיים ב"אום" וב"יהי", ולי נראה כי מחבר השיר מבקש אחר השקט דווקא כדי ליצור מתוך האין והריק. "אום" היא מלת הזרע שממנה נברא העולם לדעת ההינדואיסטים, ו"יהי" היא מלת הציווי של הבריאה בספר "בראשית". לפני מלות הבריאה האלה נאמר בשיר כי הודות לשקט "השושן הצחור נשמע בכל מאודו", וכנגד הצהרה זו טוענת המבקרת כי היא מעדיפה על שושן צחור את רחשיהם הבלתי נעימים של בני האדם. אבל היא אינה יודעת שבסימבוליזם הנוצרי שושן צחור הוא סמלה של מריה, סמלה של החמלה וההכלה האמהית האידיאלית, ולא סמל כללי של שלמות. גם שיר השקט השני שסביבו היא רוקמת את דימוי המשורר הנירווני לא נקרא על ידה בדייקנות. ההצהרה כי המשורר מעדיף הקשבה על שתיקה אינה מרמזת על הסתגרות מוחלטת בעולם פנימי, אלא על תקשורת המעוגנת בהקשבה. פסיכותרפויטים כמוני לא פעם משיגים באמצעות הקשבה מה שאינם משיגים באמצעות הדיבור.

בכלל, טיעונה כי המשורר מעדיף את ההסתגרות בשלמותה של הדממה על האנושי הפגום הוא חסר שחר. כדי ליצור טיעון זה היא הסתירה מעיני הקוראים את תוכנם של רוב שירי הספר. הרשימה שלה מבוססת בעיקרה על שני שירים בלבד, שאותם קראה ברשלנות, תוך כדי שהיא מכחישה את קיומם של שאר השירים, העוסקים בעולם ומלואו. משוררו של הספר הזה אינו שתקני כלל ועיקר. הוא כותב על הפרטי ועל הכללי, על המקומי ועל האוניוורסלי, על זיונים ועל אלוהים, ואפילו עלה בידו להגיש בספר שני שירי הדרכה לאינדיווידואציה ("שירים שימושיים" היה קורא להם אבידן). ייתכן שקרניאל נתונה לחירות הפראית שיצרה רוח הדה-קונסטרוקציה לכתוב מה שמתחשק, כי ממילא, לכאורה, לשום טקסט אין משמעות יציבה וקבועה. אבל ייתכן במידה שווה, שכאשר היא נתקלת בשירים סותרים, או רבי-משמעות, היא לא עומדת בכך ומגייסת לטיעוניה הכחשות. קשה לשתוק על זה.

הנה, למשל, אחד משירי הספר המוותרים במפורש על כל אידיאל שלמותי "בית קפה", ויש לפחות עוד שניים כאלה: "כמשורר הנבון סטיבנס/ גם אני בטוח שאלוהים/ רוצה את הדברים כך/ חתיכים חשופי שרירים

ילגמו את הקפה שלהם/ מספלים צחורים/ שהכפיות מצלצלות בם/ כשהן בוחשות קציפה חרמנית/ או ילגמו גזוז של מנטה/ בין אגרטלים עמוסי פרחים// ולא רק שהכל יכרעו על ברכיהם/ וישתחוו אפיים ארצה אל מקדשו שבמזרח// הן אלוהים רוצה/ שהרגע יתמלא ברגעיות/ בזמניותה של הזמניות/ ולא בנוכחותו בלבד/ יתגדל ויתהלל קיסר הגלידה.

מרדכי גלדמן

תל אביב



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו