פגיעה באינטליגנציה

שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה

מיכל אהרוני מתייחסת בדבריה ("הארץ, ספרים", 2.3) לשני ספרים של רובין פ' שארמה, "חוכמת המשפחה" (13 שבועות ברשימת רבי המכר) ו"הנזיר שמכר את הפרארי שלו" (178 שבועות!). היא הגדירה היטב את שתי הסיבות לכך שהנחתי הצדה לבלי שוב את "הנזיר" (לאחר קריאת כשליש ממנו), ואת החלטתי שלא להתחיל לקרוא כלל את "חוכמת המשפחה": "העלילה" האינפנטילית והחזרה על רעיון היסוד עד זרא.

ובכל זאת תהייה שעליה לא מצאתי תשובה בדברי המבקרת: מה רואה ציבור הקוראים המשכיל והמתוחכם שלנו בספריו של שארמה, עד כי הוא מרבה לקנותם ולקוראם (אולי אף בשקיקה)? אני מציע פתרון: מצויים בקרבנו רבים וטובים שקצו בשגרת חייהם, בלחצים שבעבודתם/משפחתם, והם מהרהרים באפשרות לעשות מעשה נועז שישנה את חייהם לטובה לבלי הכר, או בלשון הציורית המוצלחת של המחבר "למכור את הפרארי" (שיש ואולי אין להם). רק מעטים אכן יעשו כדבר הזה ובינתיים הם מתנחמים באפשרות ששארמה מעלה לפניהם. המחבר עונה על עוד שאיפת רבים להשתנות ולהיטיב בכך את חייהם.

אין לבטל את רעיונותיו של שארמה. יש בהם כדי להאיר עיניים ולהביא תועלת, אלא שכאמור, דרך הבאתם היא פגיעה באינטליגנציה.

יחיאל קמחי

רמת השרון

תגובות

משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ