בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

מהות ולא איכות

תגובות

מהי, לדעת יזהר באר, בסקירתו על ספרו של עמי פדהצור, "הדמוקרטיה המתגוננת של ישראל" ("הארץ, ספרים", 2.3), "הבעיה הגדולה של הדמוקרטיה בישראל"? הוא מצטט את הגדרתו של פרופ' ברנרד לואיס ל"דמוקרטיה מזרח תיכונית: משטר (צ"ל: שלטון. ע"ק.) שהתחלף פעמיים בבחירות חופשיות".

"ישראל לפי הגדרה זו" אומר באר, "היא אמנם דמוקרטיה פורמלית, אבל בעלת איכות ירודה". כלומר, אם המדד הרשמי לדמוקרטיה הוא שלטון הנבחר בבחירות חופשיות, אזי המסגרת הדמוקרטית הרשמית בישראל היא בסדר; הבעיה היא בתוכן המסגרת הזאת בפועל. והוא מפרט: העדר "תרבות פוליטית דמוקרטית"; אי-אמון וחוסר מחויבות ל"מוסדות וערכים דמוקרטיים"; העדר "פלורליזם, שוויון פוליטי וסובלנות לאחר"; וכו'. לדלעת באר, כל זה מקבל השראה, אם לא ממש נובע, מן המצב בשטחים זה עשרות שנים, "כאשר האלימות והשימוש בכוח (בהם) נעשו למרכיבים תרבותיים דומיננטיים", ומוביל למצב הטעון כפי שהוא בפרט כיום, בהתקרב יישומה של תוכנית ההתנתקות. בסופו, חושש באר, עלולים "נערי הגבעות... להפגיז את מסגדי הר הבית בטילי נ"ט, לירות ולזרוק רימונים לעבר מתפללים מוסלמים, להרוג רבים מהם ולהצית תבערה אזורית שעוד לא ראינו כמותה".

פרדוקס הדמוקרטיה המתגוננת, אומר באר בעקבות הספר, הוא איפוא הצורך והאילוץ של הדמוקרטיה להפעיל כלים לא-דמוקרטיים נגד איומים כאלה ושכמותם, המנצלים אותה לצורכיהם. "בישראל השסועה מודל 2005 זו לא רק שאלה פילוסופית לחוקרי משטר וחברה אלא עניין דחוף למקבלי ההחלטות, למחוקקים ולמערכת אכיפת החוק", הוא כותב.

ואכן, היה בהחלט מקום לנהל דיון חמור סבר בקשיים שנמנו לעיל, בתור איומים בעלי משקל על המערכת הדמוקרטית הישראלית, אלמלא שגה באר בהנחתו, באשר להיותה של ישראל דמוקרטיה פורמלית. אמנם נכון, קודם כל, לראות את המצב בשטחים כמרכז הבעיה. אבל זאת לא משום אותם "אלימות ושימוש בכוח", אלא משום גורם השונה מהותית מן הבעיות ה"איכותיות" שמתאר באר. לאמור: אם דמוקרטיה היא אכן משטר שבו "השלטון מתחלף בבחירות חופשיות", אזי פגם פורמלי מהותי בה הוא אי-מתן זכות השתתפות בבחירות לכל מי שכפוף לשלטון הזה (לאורך זמן). כי בחירות מבוססות על הכרעת הרוב שנגזר מאיזה מספר מוחלט של בעלי זכות בחירה. ומספר מוחלט זה חייב, לאורך זמן, לכלול את כל מי שכפוף לשלטון. ואכן, בשטחים יש במשך זמן ממושך הרבה אנשים (פלסטינים או לא), שאינם זוכים לזכות זו, עם אלימות או בלי. זה אינו איום על הדמוקרטיה אלא ביטולה דה-יורה, משום שבאין מספר מוחלט תקף של בעלי זכות בחירה אין גם רוב תקף, ולכן, גם אין כל ערך לבחירות המתקיימות בישראל מבחינה פורמלית אבל מהותית למהדרין.

המשוואה שמותח באר היא איפוא נכונה: ההנחה שהבעיה הדמוקרטית היא איכותית מחייבת להניח שהמסגרת הפורמלית היא תקינה. אבל מאחר שהבעיה היא כן במסגרת הפורמלית, שוב אין שום טעם לדבר על איכות. אלה הם שני מצבים שמוציאים זה את זה, ולא יכולים לדור בכפיפה אחת. לאור-זאת, הבעיה של הדמוקרטיה בישראל נעוצה דווקא באי-קיום תנאי הכרחי לקיומה, ולא באיכותה הירודה. וכדי להפוך את בעיית איכות הדמוקרטיה שוב לרלוונטית יש לתקן קודם כל את המצב הפורמלי.

אז נכון ש"פרדוקס 'הדמוקרטיה המתגוננת'" לא נוגע רק למצב בשטחים; לפעמים אין מנוס ממנו; והוא אף "לא רק שאלה פילוסופית". אבל נדמה שאם "מקבלי ההחלטות, המחוקקים ומערכת אכיפת החוק" בישראל היו קשובים לאורך שנות השליטה בשטחים יותר ל"שאלה הפילוסופית"; ואם אנשי הרוח בישראל היו נאמנים לשמם ומדגישים שאלה זו, ולא מסתפקים בלהיות זנב לפוליטיקאים, "פרדוקס 'הדמוקרטיה המתגוננת'" היה עניין הרבה פחות "דחוף" היום, והיה הרבה פחות צורך להתמודד עמו.

עידן קדם

מעגן מיכאל



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו