כדי שהעולם יבין

שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים

צפיתי שעתיים תמימות בטקס ב"יד ושם" המפואר וכניצול שואה התאכזבתי.

ראשית, הנאומים המיותרים. הנאום של נשיא המדינה מיצה את העיקר, אף על פי שלא הדגיש מספיק את החטא של כל מדינות העולם, שסגרו שעריהן בפני פליטים יהודים וחלק מתושביהן שיתפו פעולה עם הקלגסים.

כמו כן לא שמעתי האשמה נגד הארצות שהאורחים הנכבדים ייצגו אותן, שמנעו את ביצוע הצהרת בלפור ואת החלטת האומות המאוחדות להקמת "הבית הלאומי" לעם היהודי, ורק אחרי השואה - ככפרה על עוונם - החליטו להכיר במדינה יהודית, שלפי גודלה וצורתה היתה מחוסלת בתוך זמן קצר.

גם לשירים שהושמעו לא היה קשר לשואה. במקום זה היה צריך לספר סיפור אישי של ניצול, כדי שנציגי העולם (וגם הרבה ישראלים) יוכלו להבין, שאי אפשר להשוות את מה שעבר על עמנו לזוועות שקורות ברחבי העולם - שגם עכשיו איש אינו מנסה למנוע אותן.

מאיר גברונסקי

חיפה

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ