הסל סגור

שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה

אני בת אוהבת ודואגת לאם החולה בסרטן המעי הגס. מעבר להתמודדות עם המחלה, על כל המשתמע ממנה, אוחז באנשים אלה ייאוש גדול, כי לאחר כל שנות תרומתם לחברה הם נותרים לבדם בחיפוש מימון לדבר הבסיסי ביותר בחייו של האדם - הרצון להיות בריא, הרצון לראות בפירות עמלו, הרצון לחיות. אדם שכל חייו עבד, תרם, עשה והאמין במדינתו נותר אילם מול המציאות המבשרת לו, כי בעיני מקבלי ההחלטות במדינה הוא אינו רצוי, חייו אינם חלק מסדר העדיפויות.

הייאוש אוחז לא רק באדם החולה, אלא גם בכל הסובבים אותו. אמי בת 63. מאז יצאה לפנסיה היא מתמודדת עם מחלת הסרטן. אמי עבדה כל חייה, למרבה האירוניה כאחות. יום יום יצאה לעבודתה, במסירות אין קץ, הרוויחה את לחמה בעמל וביושר ואף זכתה להכרת הממסד הרפואי כעובדת מצטיינת.

ועידת יהדות, ישראל והעולם: מתיקון שבועות לתיקון עולם

היום אני ניצבת מולה ולבי נקרע לגזרים. שלוש שנים היא מקבלת טיפולים שאינם מסייעים לה ועוברת סבל רב, בעוד קיימת האפשרות הרפואית להעניק לה סיכוי לרפואה. אמי החלה לקבל טיפולים בתרופה ששמה ארביטוקס, שאינה נכללת בסל התרופות. כיום היא משלמת עשרות אלפי שקלים בחודש על טיפולים, מתוך פנסיה בסך 5,000 שקלים ולאחר שנים רבות של תשלומים לביטוח בריאות.

לעת זקנתה, במחלה הקשה שפקדה אותה, היא עומדת מול שוקת שבורה. כל הדלתות נסגרות מולה. כולם מצטערים ומזדהים, אבל מענה אין.

השם שמור במערכת

תגובות

משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ