נזק פיסי ונפשי שראוי לפיצוי

שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה

באחד הערבים נכנסתי למונית בעיר התחתית בחיפה. לאחר ששאל לאן נוסעים המשיך הנהג בשיחה בערבית שקטה בדיבורית. מדי פעם נשמעו המלים "ביטוח לאומי". בסוף השיחה אמרתי בסולידריות שגם אני חייב להם כסף. הנהג נראה מהורהר והתחיל לספר מה קרה בזה הרגע.

היו אלה למעשה שתי שיחות. בנו של הנהג הודיע לו שקיבל מכתב מהביטוח הלאומי, ובו נאמר כי בקשתו של האב לקצבת נכות נענתה בשלילה. עורך דינו של הנהג הודיע אף הוא על דחיית הבקשה. הנהג המשיך לספר בקול שקט על מחלת הגזזת, שהתפשטה בארץ בין 1952 ל-1957. כיום מטפלים במחלה בכמה זריקות ובאנטיביוטיקה, אך אז הריפוי היה קשה יותר.

החל מגיל 7 עבר הנהג טיפולים בהקרנות רנטגן. עקב ריבוי מקרי סרטן בקרב המטופלים בשנים האחרונות, מינתה המדינה ועדה להכרה בנכות הנפגעים. רופאי הוועדה זיהו את צלקות המחלה וקבעו לו 15% נכות. לאחר זמן מה זומן לוועדה שנייה ונשאל לבריאותו ולרמת תיפקודו כיום. הנהג השיב שהוא סובל מכאבי ראש ומקשיי ראייה. הוועדה הפכה את החלטת קודמתה וביטלה את ההכרה בנכות. כשנכנסתי למונית התבשר הנהג על דחיית הערעור שהגיש על החלטת הוועדה השנייה.

הגזזת גורמת לפצעים מוגלתיים בקרקפת, ובמקרה של הנהג לא היתה ברירה אלא לתלוש השערות, פעולה שנעשתה על ידי אחות. זיכרון היום הזה אינו מרפה ממנו. גם לפני שחלה בלט ראשו הגדול של הילד בשכונתו. נשירת השיער והצלקות גררו כינויים קשים יותר. כאבי ראש חזקים שנמשכים חצי שעה מלווים אותו מאז, בעיקר לפני קיום יחסי מין. את הסיפא התבייש הנהג לספר לרופאים. עד כאן דבריו.

בחשכת המונית לא ראיתי את הצלקות (האיש קירח), אך הבנתי ללבו. גם לא מצאתי שום סיבה לפקפק בכנותו. רבים בישראל עברו אירועים טראומטיים, רבים נושאים את פצעיהם לאן שילכו. מרכיב הקצבאות בתקציב המדינה עדיין גבוה יחסית, וקשה לקנא במומחים שצריכים לקבוע למי להעניק קצבה ולמי לא. אך יש לדעתי להימנע מהחלטות גורפות בעניינים אלה. גם נפגעי גזזת שלא לקו בסרטן ראויים לעלות בסדר העדיפויות התקציבי.

אלון מרום

חיפה

תגובות

משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ