בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

כל אחד על פי דרכו

תגובות

גדעון לוי צדק בסקירת ספרו של עמוס אילון, כאשר הצביע על הסגולה של מחברו כצירוף בין עיתונאי להיסטוריון. ואולם דווקא צירוף זה, שממנו נולד הסיפור המרתק והטרגי על העילית של יהודי גרמניה במשך 200 שנה, מעורר שאלה כלפי אילון כהיסטוריון. לא כחוקר, אלא כבעל השקפת עולם.

כוונתי לאותה פסקה קצרה במבוא לספרו שבה הוא מגדיר, בעקבות סארטר, את היהודים בתור מי שנחשבים בעיני אחרים כיהודים, "בלא קשר להשתייכותם הדתית או האתנית" (עמ' 10). זוהי הערה אליטיסטית ומתנשאת, השוללת מהיהודים את הזכות להגדרה עצמית כלאום או כעם, אך ספק אם היא יאה להיסטוריון, אשר לדבריו, שלא כסוציולוג, "מסוגל לחיות עם החריג והשונה". ואילו בנוגע ליהודים אילון אינו יכול להכיר בחריג, שבתולדותיהם לא ניתן להפריד בין דת, אתניות ולאומיות. מדובר ביהודי מזרח אירופה, רובו המכריע של העם היהודי, שמהם התפעל המשורר היינה (עמ' 124), אף על פי שלא היו תרבותיים במושגים המערביים, וכן בחברי ה"בונד", הסוציאליסטים-המרקסיסטים האנטי-ציוניים, שהיו עם זאת בעלי הכרה לאומית יהודית עמוקה. וזוהי כיום הכרתם של היהודים בישראל, יוצאי אירופה וארצות האיסלאם, חופשיים ודתיים, שאינם מוכנים לוותר על זיהויה של ישראל כמדינה יהודית.

כמובן, אין לשלול את זכותו של אילון, כאינטלקטואל ליברלי "מערב-צנטרי" בן-ימינו, שלא להכיר בקיומו של עם יהודי. אולם בין זה לבין היומרה להכללה גורפת לגבי ההיסטוריה היהודית, במיוחד זו של 200 השנים האחרונות, המרחק הוא רב, בלשון המעטה. מה עוד שבאורח פרדוקסלי, סיפורו הטרגי והמרגש של אילון על גורל אותה עילית של יהודי גרמניה עד עלות היטלר לשלטון הוא הוכחה נוספת לתיזה ההיסטורית של הציונות. שהרי אותם יהודים מפורסמים שתרמו כה רבות לחברה הגרמנית לא נתקבלו בתוכה משום שהווייתם היתה זרה בעיני הגרמנים. וזרות זו גרמה לאותה "יודופוביה", כהגדרת פינסקר, שהיתה צירוף של פחד ושנאה. הציונות הבינה שיחס זה נוצר בעיקר לא מפני רשעותם או זדון לבם של הגויים, אלא משום שהיהודים ברובם המכריע שמרו מרצון על ייחודם וזרותם. וכך נפתח המעגל ההיסטורי, שראשיתו במשה מנדלסון האורתודוקסי, שהגיע לשערי ברלין חסר כל, ונסגר בחנה ארנדט החופשית, שנמלטה משם כעבור 200 שנה חסרת כל. שניהם שמרו על זהותם היהודית הלאומית, כל אחד על פי דרכו.

יוסף גורני

רמת אביב



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו