כבוד לניצולים

שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה

כחלק מאירועי חנוכת המוזיאון החדש ב"יד ושם" הוזמנתי, כניצולת שואה, להשתתף לטקס שהתקיים ב-23 במארס. אתי באו מכל קצות הארץ ניצולים רבים, אנשים בגיל העמידה ואף כאלה שנעזרו במלווה, יושבים בכיסאות גלגלים. לאחר שראינו בטלוויזיה את קבלת הפנים המפוארת שנערכה לשועי העולם ולתורמים הרבים קיווינו, שלפחות גם אנו נזכה למעט מן הכבוד והכיבוד שנפלו בחלקם. הרי אנחנו המכובדים האמיתיים והנכס העיקרי של "יד ושם", המדגיש לעתים קרובות את חיוניותם של אחרוני העדים.

לאחר ביקור במוזיאון הוזמנו לקבלת פנים שנערכה לכבודנו. היתה כבר שעת צהריים ואנשים שנסעו משעות הבוקר כדי להגיע לטקס קיוו לקבלת פנים אחרת.

ועידת יהדות, ישראל והעולם: מתיקון שבועות לתיקון עולם

הוזמנו לאולם ההרצאות הענקי והיינו צמאים לשמוע את החלק התרבותי. מנהל "יד ושם", אבנר שלו, עלה על הבמה ובירך אותנו והדגיש את חיוניותם של הניצולים ותפקידם המכריע בהנצחת השואה. לאחר כרבע שעה חיכינו לתוכנית האמנותית, אבל התבשרנו שבזה תם הטקס המכובד. הניצולים ההמומים היו ממושמעים, התפזרו בשקט ובלעו את העלבון בדממה. חבל.

אף שהזמנת הניצולים לא תביא כל רווח פוליטי או כספי לא היה מזיק, אם מארגני האירוע היו משקיעים עוד מאמץ קטן כדי לשמח את לבם של אלה שניצלו מן התופת בכמה קטעי שירה, מוסיקה או טקסטים אמנותיים. לא רק למתים מגיע הכבוד. גם אנו, החיים, זקוקים לו.

מרים שרון

ירושלים

תגובות

משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ