לרעת החברה הישראלית

שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה

הניסיון "לייעל" את האוניברסיטאות על חשבון צמצום בלימודי מדעי הרוח יצא לדרך. האוניברסיטאות נאלצות להתמודד עם המדיניות התאצ'ריסטית של משרד האוצר ועם שרת חינוך שאינה נושאת את ההשכלה הגבוהה על כפיים.

המחנק התקציבי שממנו סובלות האוניברסיטאות אינו תופעת טבע. כסף ציבורי לא חסר. השאלה היא, כמובן, היכן מעדיפה הממשלה להשקיע אותו.

אבל את חצי הביקורת יש להפנות גם אל הנהלת האוניברסיטאות, שבמשך שנים העדיפו שתיקה ועצימת עיניים על מאבק חריף בקובעי המדיניות של הממשלה. ההנהלה של אוניברסיטת תל אביב הצטרפה אל מחאות הסטודנטים רק כשהתעורר בלבה החשש שהמחאה תצא משליטה ותופנה נגדה. הסטודנטים בלעו את הפיתיון והשאירו את האשמים על מכונם.

עם זאת, כדי להיחלץ מהמצר התקציבי פועלות האוניברסיטאות בדרך הקלה של פגיעה בחוגים של מדעי הרוח. חוגים אלה, אסור להם שייבחנו במונחים של עלות/ תועלת כלכלית. מבחן מסוג זה עושה עוול לתרבות ולרוח האדם. עליהן להעמיד בראש מודל תרבותי המטפח את האוריינות והלמדנות, השכלה לשמה ואליטה תרבותית רחבה.

כמי שלמד הנדסה, פיסיקה ומינהל עסקים ולומד כיום פילוסופיה והיסטוריה של המדעים בתל אביב, אין לי ספק שצמצום לימודי מדעי הרוח נוגד את טובת החברה הישראלית, שמבחינתה מדעי הרוח הם מדעי החיים.

השאלה "איך בוראים פרס נובל?" היא שאלה מופרכת. אין פס ייצור לחתני פרס נובל. הם בבחינת מוטציה מקרית שהתנאים הסביבתיים יכולים להכחידה או לרוממה. באטמוספירה החומצית הסוררת במקומותינו, אין ספק שתוכחד.

דוד גלעד

הוד השרון

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ