ההבדל בין יצהר לבלעין

אורי עגנון
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
אורי עגנון

בתגובה על "אינכם אדוני הארץ" מאת יהודה בן מאיר ("הארץ", 3.1)

יהודה בן מאיר מפרש את אמירתו של יצחק רבין "האלימות היא כרסום הדמוקרטיה הישראלית" פרשנות חופשית ביותר. לטענתו "הסכנה האמיתית" היא ב"קבוצות בעלות אידיאולוגיה כזאת או אחרת", שאינן מקבלות את מרות מוסדות המדינה ואינן רואות עצמן מחויבות לחוקיה. בכלל אותן קבוצות הוא מונה חרדים קיצונים, מתנחלים מוכי אידיאולוגיה משיחית ואנרכיסטים השוללים את הלגיטימיות של מדינת הלאום היהודית.

ההיקש הלוגי ולפיו הואיל ויש קבוצות אלימות השוללות את הלגיטימיות של המדינה, כל מי ששולל את הלגיטימיות שלה הוא אלים, מגוחך ומקומם.

אני אנרכיסט. אני שולל את הלגיטימיות של מדינת ישראל ושל כל מדינה אחרת. אך מעולם לא פעלתי באלימות ולא ניסיתי לכפות את האידיאולוגיה שלי.

ברור שצריך להיאבק באלימות. באלימות המינית של החרדים נגד נשים, כמו גם בזו של החברה החילונית השוביניסטית, באלימות הגזענית של מתנחלים בשטחים כמו גם בזו של הממסד בישראל. יש גם להיאבק באלימות של השוטרים ששברו את ידי בהפגנה לא אלימה בשיח ג'ראח שבירושלים, באלימות הצבאית שהורגת מפגינים בשטחים, באלימות שבהריסות הבתים ובמעצרים מינהליים, ובאלימות שכל מדינה מפעילה על אזרחיה.

בן מאיר כותב שצריך להראות להם (בכוח) שבית שמש, אשדוד, מאה שערים, יצהר ובלעין אינן שטח אקס-טריטוריאלי לישראל. ובכן, תושבי בלעין לא יכולים להשתתף בבחירות, איש מהם לא ימונה להיות שופט בבית המשפט העליון, וגם לא בבית המשפט הצבאי הכולא אותם ללא עילה לחודשים ארוכים. זכויותיהם הבסיסיות של תושבי הגדה, כמו גם חלק ניכר מאדמותיהם, נלקחות על ידי מערכת שהם לא נכללים בה ואין להם זכויות בה. אז על איזו דמוקרטיה בדיוק אנחנו אמורים לשמור?

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ