בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

קלוד לנצמן: לא תקפתי מינית, רק חיבקתי

בתגובה על חקירתו בחשד שהטריד בודקת ביטחונית בנמל התעופה בן גוריון, כותב הבמאי הצרפתי: "לא היה שמץ של רמיזה מינית"

123תגובות

בתגובה על "קלוד לנצמן נחקר בחשד להטרדת עובדת בנתב"ג", מאת זוהר בלומנקרנץ ("הארץ", 8.2)

"אני בן 86. כבר איני מונה את מספר ביקורי בישראל מאז 1952, השנה שבה גיליתי את המדינה, ואני מכיר היטב את נוהלי הביטחון בנמל התעופה בן גוריון. הם מקובלים עלי בדרך כלל, ואני מציית להם בכל לב וברוח טובה. אולם לפעמים מדובר בהגזמה, ואפילו בהתנהלות סדיסטית, מצד חלק מעובדות הביטחון, הדבקות כרובוטים בשאלות החוזרות שלהן בלי להתייחס לעייפות או לגיל של האדם העובר חיפוש ממושך.

זה בדיוק מה שקרה בנמל התעופה בן גוריון. הבודקת שהיתה אחראית לקבוצה שלי - המפיק ועוזרתי, שנשאה תרמיל גב כבד - דרשה מעוזרתי שלוש פעמים לפתוח את התרמיל. כמו כן אסרה עליה לסייע לי בפתיחת המטען הכבד שלי, שהכיל ספרים רבים ודי-וי-די הנחוצים לעבודתי. עובדת הביטחון היתה לא נעימה באופן קיצוני; לנוהלי הביטחון אין כל קשר להתנהגות מסוג זה.

אמיל סלמן

עשו לנו לייק וקבלו חדשות ועדכונים ישירות לפייסבוק שלכם

לאחר פרק ארוך ומתיש זה הגענו לדלפק הצ'ק-אין. הבודקת לא עזבה אותנו, אלא עמדה לידינו כמשגיחה, בפנים חמורות. מאושר על שעברנו את הסיוט, חייכתי אליה, בתקווה שתחייך בחזרה, וחיבקתי אותה חיבוק קל אחד במה שמכונה בצרפתית accolade (זרוע על הכתף) ואמרתי לידידי באירוניה "ראו כמה היא מקסימה". זה הכל. לא יותר ולא פחות. לא היה כל שמץ לרמיזה מינית.

אחר כך, בעת שצעדנו אל דלפקי ביקורת הדרכונים, שמעתי מאחורי צרחה איומה. אשה שהבודקת התלוננה לפניה מיהרה אלי, חטפה מידי את הדרכון וסירבה להאזין לי. היא הזעיקה מאבטחים, והם אסרו עלי לדבר. לא יכולתי לקחת את המעיל שלי ולא את הצעיף והכפפות. לבסוף הגיעה המשטרה. גם השוטרים לא הקשיבו לי, דחפו אותי למכונית, ונסענו כחמישה ק"מ לתחנת משטרה. נחקרתי שם בידי שוטר חביב, ואחר כך עברתי את העינוי של לקיחת טביעות אצבע, מכל האצבעות, בלי אפשרות לשטוף את הידיים מהדיו השחורה.

ואז הסיעו אותי במהירות למטוס אל על, שהמתין לי במשך שעה וחצי - מן הסתם בהוראת הממונה הבכיר על הביטחון בנמל התעופה, שהבין כי מה שהוגדר "הטרדה" היה לא-אירוע.

הייתי, ועודני, די עצוב. הקדשתי לישראל שנים רבות מחיי ויצרתי שישה סרטים, שיישארו לנצח בהיסטוריה של הקולנוע, של ישראל ושל השואה. גם כתבתי ספרים שהיו לרבי מכר".

קלוד לנצמן הוא במאי קולנוע ואינטלקטואל יהודי-צרפתי אשר הפך למתעד הקולנועי החשוב של הדרמה היהודית במאה העשרים: "למה ישראל?" (1973), "שואה" (1985), ו"צה"ל" (1994), הם שלושת הסרטים אשר ניסו לשחזר ולהבין גם את ישראל וגם את שואת יהודי אירופה שמתוכה צמחה.

בחודש שעבר, בערב יום הזיכרון הבינלאומי לשואה, החלה הטלוויזיה הטורקית הממלכתית לשדר את סרטו של לנצמן "שואה", יצירה שיצאה לאקרנים בשנת 1985 ואורכה יותר מתשע שעות. בתגובה אמר לנצמן ל"הארץ" כי זו הפעם הראשונה ש"שואה" משודר באופן רשמי במדינה מוסלמית. בחודש מארס 2011 ערוץ לוויין הממוקם בלוס אנג'לס כבר שידר את "שואה" באיראן, בליווי כתוביות בפרסית.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו