בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

מה לומדים מהאסון

תגובות

בתגובה על מאמר המערכת "לכבד את הנכבה" ("הארץ", 15.5)

יום הנכבה הראשון היה כמדומני ב-1998. לפני כן לא היה יום כזה אצל שכנינו הערבים, למיטב ידיעתי. כלומר, במשך 50 (!) שנה לא היה יום נכבה.

לא זה המקום להיכנס לעומק הקונפליקט הישראלי (יהודי)-הערבי, אשר תחילתו שנים רבות לפני הכרזת המדינה. ברור לכל בר-בי-רב, שהערבים לא חפצו בהקמת מדינת ישראל שנים לפני ייסודה ובוודאי גם שנים רבות אחר כך. עד עצם היום הזה רבים בקהלם חפצים במחיקת המדינה והזהות הישראלית. האם עלינו להסכים לתת ביטוי ליום אשר למעשה מרים על נס את כל מעשי האיבה אשר נעשו על ידי אותו עם אשר חפץ להשמידנו?

הוויכוח ההיסטורי על הפליטים הערבים, אשר נפוצו לכל עבר בעקבות מעשי האיבה והלוחמה שניהלה האומה הערבית נגד היהודים, מוכר ותועד היטב. דוד בן גוריון וממשלתו, עם הקמת המדינה, הסכימו לקבל את עקרונות החלוקה של האו"ם. הערבים, על מדינותיהם השונות, סירבו לכך ופתחו במלחמה. כולנו זוכרים את "שלושת הלאווים" שלהם במשך זמן רב. אלמלא עשו זאת, לא היתה כל עילה לנכבה מסוג כלשהו.

ראוי שבמקום לקומם ולהסית נוכל לחשוב על מיזמים חיוביים, שיתרמו להבנה בינינו לבין העם הערבי.

פרופ' אברהם מרש

עומר

*

במאמר המערכת נכתב כי 15 במאי הוא יום ההכרזה על הקמת מדינת ישראל, ולא היא. דוד בן גוריון קרא את מגילת העצמאות, שבה הכריז על "הקמת מדינה יהודית בארץ ישראל, היא מדינת ישראל", ביום שישי, 14 במאי, 1948, ה' באייר תש"ח.

במועד זה כבר לחם היישוב היהודי הקטן על נפשו מול ערביי ארץ ישראל, שסירבו לקבל את החלטת האו"ם מ-29 בנובמבר 1947, על הקמת שתי מדינות לשני העמים.

ב-15 במאי פלשו צבאות המדינות השכנות כדי לתגבר את ערביי ארץ ישראל בניסיון לחסל את המדינה הצעירה, ואם אפשר, גם את אזרחיה היהודים.

בגבורה עילאית ולאחר 6,000 הרוגים והרס של יישובים יהודיים רבים, הדף היישוב היהודי את הניסיון לחיסולו הפיסי.

עם כל הצער על תוצאות המלחמה מבחינת הערבים, אין לשכוח שהם הביאו אותן על עצמם.

ד"ר אינג' יורם אמיר

הרצליה

*

מאמר המערכת מציין, בצדק, כי "יום הנכבה הוא חלק בלתי נפרד מסיפור התקומה של ישראל".

בימים אלה מוצגת במוזיאון ארץ ישראל התערוכה "עטרות - מושב ראשון בהרי יהודה 1948-1919, צילום וזיכרון" המספרת על מושב עטרות. זה היה יישוב עברי בודד מצפון לירושלים ליד רמאללה, שנפל בידי האויב, נהרס ונבזז ב-14 במאי 1948, לאחר התקפות רבות ומצור ממושך ואובדן חברים, בית ונחלה.

אין ויכוח, שיום זה מציין את אסונם של הערבים אשר הפסידו במערכה שיזמו ועודדו מנהיגיהם, מערכה שעלתה לשני הצדדים בקורבנות רבים מנשוא ובאובדן בתים ונחלות.

אסון הנכבה לא היה קורה לערבים אילו נהגו מנהיגיהם בתבונה שהיתה להנהגה הישראלית והיו מסכימים לקבל את תוכנית החלוקה.

לפיכך צריך וחשוב לציין את התאריך המסמל את אסונם, להסביר ולהסיק מסקנות מאירועי תש"ח. אין רע בציון השם "נכבה" - אסון - שנגרם למי שיזמו את הפלישה לארץ ישראל וכשלו. חשוב, יותר מתמיד, לשני הצדדים בסכסוך, ללמוד וללמד לאן מובילות טעויות של מנהיגים.

רות דנון, יו"ר עמותת מורשת עטרות

מושב בני עטרות



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו