בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

תרומתה של מרגיטה זילברפלד

תגובות

בתגובה על "תפילה לאלוהי המוסיקה" מאת חגי חיטרון ("הארץ", גלריה, 28.5)

מהכתבה, שסיקרה את מופע האופרה "הרקוויאם של ורדי", נשמט שמה של מרגיטה זילברפלד. זילברפלד נשלחה לגטו טרזין מיד עם הקמתו, כשהיתה נערה צעירה, עם אמה, ושהתה בו עד סוף המלחמה.

קבוצה קטנה ביותר של נערות (חמש) נבחרו לשיר עם מקהלת המבוגרים, למקהלת האופרה. היא נבחרה לשיר בזכות חינוכה והרקע המוסיקלי שלה. ככזאת, שרה במקהלה בגטו את הרקוויאם של ורדי וכמו כן השתתפה במופע הילדים "ברונדיבאר" - במקביל לחיים הנוראיים ועבודות הכפייה, הרעב, המחלות והמוות מסביב.

זילברפלד עשתה ועושה היום את כל שביכולתה להנחיל לדורות הבאים ידע בנושא הגטו, החיים בו ובמיוחד חיי התרבות המפותחים שהתקיימו בו למרות התנאים האיומים. היא השתתפה באופן פעיל במסירת ידע ומסמכים חשובים למוסד "יד ושם", במשך שנים נתנה הרצאות בהתנדבות לפני חוקרים, מורים, סטודנטים, חיילות וחיילים, במסגרת מוסד זה.

כמו כן היא נמצאת בקשר עם מתנדבים מגרמניה ועסקה באופן פעיל ומרכזי בייסוד מוזיאון להנצחת הגטו בקיבוץ "גבעת חיים".

ירושלים



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו